מאסרי בדכאו. בריסל 1946 - עותק עם חתימת המחבר

מאסרי בדכאו. בריסל 1946 - עותק עם חתימת המחבר

MES PRISONS ET DACHAU מאת Abbe Charles MAUROY בריסל, ינואר, 1946. איורים מאת Leopold EGOM - מהעדויות המוקדמות על הנעשה במחנה המוות דכאו. עותק עם חתימת ידו של המחבר בעמוד השער.

עדותו של אסיר בלגי אשר נעצר על ידי הגסטאפו באשמת ריגול, הועבר למחנה המוות דכאו ושהה בו במשך ארבע שנים, ומתאר לפרטים את העינויים הקשים שחווה במחנה הוא וחבריו. בעדותו תיאורים מצמררים כיצד בעקבות הרעב הקשה משקלו ירד ל 48 קילוגרם בלבד "במשך ארבע שנות השבי שלי מעולם לא חוויתי שבוע של תזונה מספקת", ועל ה'ארוחות' שמלכתחילה כוונו שלא להשביע, וכיצד הוא וחבריו ניזונו מעשבים שוטים שצמחו במחנה, והיו אף אסירים שנהגו לשתות את הדבק הצהוב אשר שימש להדבקת מעטפות כדי להרגיש משהו של נוזל בגוף. מרוי מתאר סצינות קשות של מריבות בין האסירים על זבל שאותו נהגו לאכול כגון קליפות תפוחי אדמה, ופירורי לחם שנותרו על השולחן וכדו'. ועל מצבי גוף קשים ביותר - חתך קל בבשר האדם - זמן החלמתו במחנה ארך ששה חודשים בעקבות תת חומרים בגוף, וכיצד מיום ליום מקרי המוות הלכו והתרבו במחנה.

מרוי מספר בין היתר כיצד בפברואר 1942 האסירים הוכרחו לחתום על טפסים בהם הם פונים לבני משפחתם לידע אותם כי אסור להם מכאן ואילך לקבל מכתבים מקרוביהם, וכיצד הדבר נועד לשבור את בני המשפחה שנותרו חופשיים. נאסר על האסירים להיות בקשר עם אסירים בתאים אחרים. במשך שנתיים שלמות לא חשב כלל על בני משפחתו, והחל מנובמבר 1944 כאשר היה ברור שהמלחמה לקראת סופה. הוא מספר על החשש הכבד מהוצאה להורג המונית בידי הנאצים, ועוד.

את הספר בו הוא מגולל את סיפור הישרדותו, תוך אינספור פעמים שניצל ממות, החל לכתוב מיד עם שחרורו מהמחנה, והוא יצא לאור שמונה חודשים בלבד לאחר שחרורו.

בשער המעטפת סמל המפלגה הנאצית 'עיט המפלגה' (בשונה מ'עיט הרייך' הפונה לצד ימין שלו, עיט המפלגה פונה לצד שמאל שלו, בזאת רמז המחבר כי המפלגה הנאצית היא האחראית לפשעי הנאצים עוד קודם לרייך הגרמני), על רקע גולגלת וחומת המחנה, בדף שאחרי השער איור המחבר עולה מהאות [V [Victory הבוקעת מחישוק המורכב מדגלי בעלות הברית, וידיו משוחררות מאזיקיו.

82 [6] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב.