משקפיים של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – עם אישור חתום בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי'

משקפיים של האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש – עם אישור חתום בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי'

משקפיים של רבי שלום דובער שניאורסון - האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את המשקפיים של סבי הרש"ב. הוא הרכיב אותם בשבועות האחרונים לחייו". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

על משקפיים שהרכיב האדמו"ר הרש"ב מספר הרה"ח רפאל נחמן (פאלע) כהן בספרו "ליובאוויטש וחייליה": "אדמונ"ע [הרש"ב] לא הי' מטלטל בר"ה ברשות הרבים, וכשהלך לתשליך הי' מוסר את הסידור ואת המשקפיים למישהו מהבחורים. פעם אחת מסר לי [להרה"ח פאלע כהן] את הסידור והמשקפיים וכשהגיע לנהר רציתי למסור לו, והבחורים שמסביבו בקשו ממני שהם ימסרו להרבי ולא רציתי, ונדחקתי ומסרתי בעצמי" (עמ' 29, הערה 9). עדות נוספת לכך מובאת בספר "אשכבתא דרבי", שכתב הרה"ח משה דובער רבקין "בשלהי קייטא [קיץ] תר"פ... בעודני נמצא כולי תחת הרשמים העזים והנוראים של הימים, השעות והרגעים האחרונים של רבנו נ"ע [הרש"ב] בעלמא דין, אשר זכיתי אז להיות היחידי לעמוד לפני מטתו השלמה בימים האחרונים לפני הסתלקותו... וזכיתי לשמוע דבריו הק' אשר יצאו אז מפיו וגם לראות מקצת מהנהגותיו בכמה ענינים" (שם, עמ' VII). בתארו את הימים האחרונים קודם להסתלקותו של הרש"ב, ב' ניסן תר"פ, מעיד הרמ"ד רבקין: "אני הכותב, לא משתי ממטתו וממנו כמעט על רגע, עד כי נגנז ארון הקודש... וכל משך ימי מחלתו הייתי מסייע לו לישב או גם לעמוד כשהי' מוכרח... וכן הייתי יוצק מים על ידיו כשהי' נצרך לטול ידיו", ומספר על המשקפיים שהרש"ב נזקק להם בשעת התפילה בסידור: "הייתי מלביש לו את המשקפיים בכל פעם שהי' מתפלל מתוך הסידור (לבד ביום א' שלבש בעצמו המשקפיים) והוא לא היה מסייע כלל" (שם, עמ' 52).

מצב טוב-בינוני. פגמים קלים.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).