פרשת דרייפוס – אוסף גלויות גדול

פרשת דרייפוס – אוסף גלויות גדול

כ-90 גלויות הקשורות לפרשת דרייפוס. הוצאות שונות, צרפת, גרמניה, איטליה ומקומות נוספים, סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. מרביתן לא מחולקות.
האוסף כולל גלויות מטעם תומכי דרייפוס וגלויות מטעם מתנגדיו, עם קריקטורות, איורים ותצלומים. ביניהן: דיוקנאות דרייפוס, אמיל זולה, אסטרהזי ודמויות נוספות הקשורות לפרשה; קריקטורות בעלות מאפיינים אנטישמיים; גלויה צבועה ביד ומודפסת על נייר איכותי (ממוספרת: מס' 66 מתוך מאה עותקים); גלויה שנדפסה בגיאנה הצרפתית הסמוכה למושבת העונשין "אי השדים", עם איור כלאו של דרייפוס באי, מצויר ביד; ועוד.
בתקופת פרשת דרייפוס נדפסו גלויות רבות, עם תצלומים ואיורים המתארים את התפתחות האירועים; חלקן צידדו בדרייפוס וחלקן היו נגדו. הגלויות זכו לפופולריות רבה והפכו לכלי תעמולה ולחלק מרכזי בשיח הציבורי סביב הפרשה.
כ-90 גלויות. חלקן במספר עותקים. כ-30 גלויות היו בשימוש. מצב משתנה.
מצורף: כרטיס מודפס עם תעמולה אנטי-דרייפוסית – בצדו הקדמי דיוקנאות של ארבעה ממפלילי דרייפוס במסגרת זהב, ובצדו האחורי פרסומת למשחת שיניים.

אלפרד דרייפוס (1859-1935), קצין יהודי בצבא צרפת שהורשע בבגידה על לא עוול בכפו. החשד לזיוף ראיות, עדויות כוזבות והרשעת שווא עורר סערה ציבורית חסרת תקדים בצרפת, שזכתה לימים לכינוי "פרשת דרייפוס".
דרייפוס נולד בעיר מילוז שבאלזס, ובהיותו בן 11 חזה בכוחות הצבא הגרמני פולשים לעיר. בעקבות זאת, החליט להיעשות לחייל צרפתי ובשנת 1877 התגייס לצבא. דרייפוס התקבל לקורס קצינים בפונטנבלו, טיפס במעלה סולם הדרגות ובשנת 1893 היה לקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צרפת.
מעט לאחר כניסתו למטה, חשף השירות החשאי הצרפתי איגרת סודית שהועברה מידיו של קצין צרפתי לידי הגרמנים, ובה סודות צבאיים שמורים ("הבורדרו"). הממסד הצרפתי מיהר להאשים את דרייפוס, הקצין היהודי היחיד במטה, שנלקח למעצר ונחקר בתנאים קשים מבלי שידע במה נאשם (במהלך החקירה, אף הוצע לו ליטול את חייו כדי להציל את כבודו). לאחר משפט צבאי מזורז שהתקיים בדלתיים סגורות, נידון דרייפוס למאסר עולם וגלות ב"אי השדים". בעת טקס שלילת דרגותיו, זעק דרייפוס: "חיילים, שוללים דרגותיו של אדם חף מפשע. חיילים, משפילים כבודו של אדם חף מפשע. תחי צרפת! יחי הצבא!".
על אף ניסיונות הרשויות בצרפת להעלים את הפרשה מעין הציבור, דלף סיפורו של דרייפוס לעיתונות וחולל סערה רבתי, שקרעה את צרפת לשני מחנות – תומכי דרייפוס ומתנגדיו. המאבק בין המחנות היה חסר תקדים בהיקפו, ובמהלכו נדפסו אינספור מאמרים, כרזות, גלויות וחומרי תעמולה במטרה להשפיע על דעת הקהל הצרפתי. שיאה של הפרשה הגיע בחודש ינואר 1898, עם פרסום המאמר "אני מאשים" מאת הסופר אמיל זולא, מחשובי הסופרים הצרפתים. המאמר נוסח כמכתב לנשיא צרפת, ויצא במתקפה חסרת תקדים על הממסד הצרפתי, בתי המשפט, הצבא ועשרות מעורבים ואנשי ציבור שנתנו את ידם להפללת דרייפוס. עם פרסום המאמר גלשה הפרשה אל מחוץ לגבולות צרפת, התפרסמה בעיתוני העולם ועוררה גל של הפגנות מחאה בבלגיה, אנגליה, איטליה וארה"ב (במספר מקומות, אף נאלצה המשטרה לאבטח את השגרירות הצרפתית).
תחת הלחץ הגובר, החליט נשיא צרפת אמיל לובה להעניק לדרייפוס חנינה מלאה, וביום 19 בספטמבר 1899 חתם על צו החנינה. בשנת 1903, לאחר חילופי שלטון בצרפת, נפתחה חקירה מחודשת נגד כל המעורבים בפרשה, חשפה את ליקויי המשפט והזיופים וזיכתה את דרייפוס מכל אשמה.