ספר מסורת המסורת, לרבי אליהו בחור – ונציה, רצ"ח – מהדורה ראשונה – העותק של נכד המחבר – המומר ויטוריו אליאנו

ספר מסורת המסורת, לרבי אליהו בחור – ונציה, רצ"ח – מהדורה ראשונה – העותק של נכד המחבר – המומר ויטוריו אליאנו
ספר מסורת המסורת – "להבין ולהורות... דרך בעלי המסורות...", חיבור בענייני דקדוק, כללי וסימני המסורה, מאת רבי אליהו בחור-אשכנזי. ונציה, [רצ"ח 1538]. דפוס דניאל בומברג. מהדורה ראשונה.
העותק שלפנינו היה שייך לנכדו של המחבר, המומר ויטוריו אליאנו, ששימש כמגיה מפורסם בדפוסי איטליה ואף סייע לסבו המחבר בהגהת המהדורה שלפנינו. בראש עמוד השער רישום בעלות בכתיבה איטלקית: " שלי זה הספר נאם ויטורייו נכדו של ר' אליה הלוי המדק[דק]". תחת רישום זה מופיע רישום נוסף: " קנין כספי אנא גברא קטינא מכו'[נה] ו יטורייו הנקרא לפני'[ם] בישראל יוסף בר יצחק".
בחלקו התחתון של השער רישום נוסף: " שלי זה ספר מסורת המסורת וטוב טעם וספר בחור נאם ויטורייו הנקרא לפנים בישראל יוסף בר יצחק [--] נכדו של המדקדק הגדול מחבר אלו הספרים הר"ר אליהו סג"ל ז"ל שנפטר שנת ש"ט כ' פיברארו בויניצייא".
רישום נוסף: "אני גרשון בכמ"ר משה הכהן רפא". השמות בכל הרישומים נמחקו בדיו, אך ניתן לקרוא או לשער את מה שנכתב תחת המחיקה. שני רישומים נוספים מחוקים בצורה שאיננה ניתנת לקריאה.
בדפי הספר, הגהות רישומים ותיקונים רבים (בהם כאלה שאינם מופיעים ב"לוח התיקונים"). בדף פז רישומים ארוכים בכתב-יד (בכתיבה איטלקית) המתייחסים לשיר האחרון, המונה את מנין האותיות שבתורה. מספר הגהות בלטינית. ההגהות ממספר כותבים.
בסוף הספר צורפו שני דפי "לוח התיקונים". בהקדמה לתיקונים אלה כותב המחבר כי קרא לנכדו יוסף שיעזור לו בהגהת הספר. נכד זה הוא המומר ויטוריו שהעותק שלפנינו היה שייך לו: "אמר המחבר בהיות כי מחוק מלאכת הדפוס קרוב לנמנע... להמלט מבלי שיפלוט טעיות... ואני זקנתי ושבתי ועיני החלו כהות... אכן אח"כ קראתי לעזרתי נכדי יוסף הוא השלי"ט...". לצד המילים "נכדי יוסף" מופיעה הגהה בכתב-יד, שנמחקה לאחר מכן בדיו וקשה לקריאה. נראה שכתוב בה: "ועתה נקרא ויטורייו ג--[ם/ן?] משיחנו[?] ישו ו--' כ"ח אוטוברו אלף תקמ"ח לגאלנו".
ויטוריו אליאנו (נולד בשנת רפ"ח), ששמו בישראל היה יוסף, היה בנו של ר' יצחק ב"ר יחיאל פיהם מבוהמיה, חתנו של רבי אליהו בחור. קרוב לפטירת סבו המיר יוסף את דתו, ומספר שנים לאחר מכן המיר את דתו גם אחיו שלמה רומאנו ושמו הנוצרי היה יוהנוס באפטיסט. שני האחים היו לכמרים קתוליים ופעלו לרעת היהודים בגזירת הספרים. שמו של יוהנוס באפטיסט נזכר לגנאי בין המומרים שגרמו לשריפת התלמוד בשנת שי"ד, ואילו שמו של אחיו ויטוריו נזכר בין הגורמים לשריפת הספרים היהודיים בקרימונה (ראה על כך: בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, עמ' 95-99; בניהו מסתפק האם ויטוריו היה אכן קשור לגזירה על הספרים ומה בדיוק היה חלקו בה). במקביל, הפך ויטוריו אליאנו לאחד העוסקים הידועים במלאכת הדפוס העברי באיטליה, בשמשו בו זמנית כמגיה וכצנזור. תחילה פעל בדפוס בקרימונה (בשנים שי"ז-ש"כ), לאחר מכן בדפוסי ונציה (ש"כ-שכ"ז) ולאחר מכן ברומא. בקולופונים לספרים שהגיה נהג להתפאר בייחוסו לסבו המדקדק. כך לדוגמה, בקולופון לספר מהרי"ל, שנדפס בקרימונה בשנת שי"ז, נדפס: "ע"י ויטוריו אליאנו נכד המדקדק הגדול הח"ר אליהו בחור סג"ל זצ"ל...". בספר ציוני, שנדפס בקרימונה בשנת שי"ט, נדפס בקולופון: "והוגה ברוב העיון על ידי הבחור ויטוריו אליאנו נכד ראש המדקדק הח"ר אליהו בחור אשכנזי סג"ל זצ"ל" (ראה ספרים נוספים שהגיה ברשימת הספרים שנדפסו בקרימונה, אצל בניהו, שם). ויטוריו אף היה בין המגיהים של הזוהר, במהדורתו הראשונה שנדפסה בקרימונה בשנים שי"ט-ש"כ.
בביטוי "הנקרא לפנים בישראל" (המופיע ברישומים בספר שלפנינו) נהגו המומרים להשתמש כשהיו מציינים את שמם היהודי שלפני ההתנצרות.
בהקדמה ה"חרוזית" של הספר שלפנינו, מופיע משפט מפורסם שבו מתייחס רבי אליהו בחור למגיה הידוע יעקב בן חיים ן' אדוניהו, עורך המקראות גדולות בדפוס בומברג בוונציה: " אכן המסורת מהארבע ועשרים הנדפסות הנה... סדרם אחד מהנבונים, היה שמו לפנים, בישראל נקרא יעקב, תהי נשמתו צרורה בצרור נקוב...". ממשפט זה (וממקור נוסף) הסיקו שיעקב בן חיים ן' אדוניהו המיר את דתו (ראה חומר מצורף). בעותק שלפנינו נוספה כאן הגהה בכתיבה איטלקית המתייחסת לכך: "נראה מזה שמחבר מקרא גדולה המיר וכך שמעתי מפי זקנים".
יב, טו-פז עמ', [2] דף (ללא [1] דף ריק שנמצא בחלק מהטפסים בין עמוד יב לעמוד טו). הדף האחרון, המופיע לאחר לוח התיקונים לספר מסורת המסורת, הוא לוח התיקונים לספר טוב טעם (שנדפס במקור יחד עם הספר שלפנינו). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש בחלקם העליון של הדפים, ללא פגיעה בטקסט. רישומים. כריכה חדשה.