ביאור והגהות הזוהר מהגר"א - מהדורה ראשונה - ווילנא, תק"ע – הקדמת רבי חיים מוולוז'ין עם ביקורת על החסידות

ביאור והגהות הזוהר מהגר"א - מהדורה ראשונה - ווילנא, תק"ע – הקדמת רבי חיים מוולוז'ין עם ביקורת על החסידות

ספר "ביאור וגם הגהות על כל הזוהר, ורעיא מהימנא ומדרש הנעלם ואדרא רבא וזוטא", מאת הגר"א מווילנא. [ווילנא], תק"ע [1810]. מהדורה ראשונה.
נדפס על ידי בן הגר"א רבי יהודה ליב וילנר ונכדו (בן בנו רבי אברהם) רבי יעקב משה מסלונים, "מכ"י [מכתב-ידו] הקדושה ממש". החיבור הראשון שיצא מכתב ידו של הגר"א על ספר הזהר (ציוני הדפים של הזוהר הם על פי דפוס מנטובה).
הביאור הוא על חלקו השלישי של הזוהר, דפים קנא–קעה. בשני הדפים האחרונים נוספו ליקוטים בקבלה, אף הם כפי הנראה מעצם כתב יד הגר"א.
עם הקדמה ארוכה וחשובה של רבי חיים מוולוזין, שבה דברי השקפה ובהם ביקורת מרומזת כנגד דרכה של תנועת החסידות. בספרו "נפש החיים" הרחיב רבי חיים בעניינים אלה (ראה להלן).
לאחר הקדמת רבי חיים מוולוז'ין נדפסה הקדמה מאת בנו ונכדו של הגר"א בה מתוארת גדולתו של הגר"א (הקדמה זו נדפסה עם שינויים והוספות מתוך כתב-ידו של הנכד רבי יעקב משה מסלונים בקובץ ישורון, כרך טז, עמ' תשלז-תשמה).
[44] דף. 17 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. כתמי רטיבות מעט כהים בחלק מהדפים. סימני עש בדפים האחרונים, עם פגיעות זעירות בטקסט. חותמת. רישום בכתב-יד בדף הבטנה האחורי. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 663.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

"הגאון החסיד רבן ומאיר עיני הגולה, מלאך ה' צבאות, רב הימים אשר לא קם כמו קדושת תורתו…". (מתוך שער ספר ביאור והגהות הזוהר מהגר"א)

הפולמוס על עדיפות הכוונה והדבקות על פני המעשה - הדפסה ראשונה של דברי רבי חיים מוולוז'ין
בהקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין לספר ביאור והגהות הזוהר מרבו הגר"א מופיעה לראשונה שיטתו אודות עדיפות המעשה על פני הכוונה והדבקות, אותה הרחיב בהמשך בספרו "נפש החיים". בין היתר הוא כותב: "... אם יתאספו כל חכמי ישראל אשר השגתם מרובה, ונמסרו להם מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ויעמיקו השגתם לשנות אף אפס קצהו מאיזה מצוה, אף לפי שעה, לא נאבה ולא נשמע אליהם... חלילה לדחות ח"ו שום פרט מפרטי המעשה, אף המצוה דרבנן, לעשותה במגרעת, או לשנות זמנה, מחמת הכוונה או טהרת המחשבה. וכל האומר או עושה כן, אינו אלא טועה גמור, ומחשבתו חוץ לזמנה פיגול יחשב".
בדברים אלו מופיעה ביקורת מרומזת כנגד חלק מגדולי החסידות שסברו כך, כדוגמת דברי הרה"ק "החוזה" מלובלין שכתב: "אם מזדמן לו לאחר הזמן בשביל אהבת הבורא ב"ה והוא עוסק בדבקותו או בשבחים, או אם נראה לו שיפעול לפניו יתברך נחת רוח יותר אם לא יקרא קריאת שמע ותפלה, הגם שיצר הרע מוכיחו, אינו חושש על שום עונש, בשביל אהבת הבורא לפעול רצונו יותר, ובאמת רחמנא לבא בעי, וגדולה עבירה לשמה, וזה כל מעשיך יהיו לשם שמים" (זכרון זאת, ווארשא תרכ"ט, נח/1). על דעות מעין אלו, וכיוצא באלו, שהיו מתהלכות ונפוצות בקרב חסידים רבים, כוונו חיצי בקורתו של הגר"ח בהקדמתו בספר שלפנינו. דברים אלו עוררו בשעתם פולמוס רב בויכוחי ה"מתנגדים" וה"חסידים". קטעים שלמים מההקדמה שלפנינו נדפסו כלשונם, מאוחר יותר, בספרו הגדול "נפש החיים", שער א, פרק כב, בהרחבת הביאור, עם הוכחות רבות לדבריו. בספר שלפנינו נתפרסמו לראשונה בדפוס דבריו אלו של רבי חיים מוולוז'ין.