טלית - איטליה. המאה ה־19

טלית - איטליה. המאה ה־19

טלית  ['טאלד' או 'מאנטו די פריירה'] - איטליה, המאה ה־19. אריג משי ורקמה עדינה. דגם זהה של העיטור הרקום בארבע כנפותיה עם הכיתוב: "ואשא אתכם על כנפי נשרים והטלית יפרוש כנפיו עליכם. מאיר עיני ישראל" והמונוגרמה: "מאיר ליפשיטץ", מגיני דוד בארבע פינות הכנף, וציפורים.

טליתות מאריגי משי בגוון השנהב שברוחביהן פסי תכלת אופייניות מאוד ליהודי איטליה. הן עוטרו בדרך כלל ברקמה בחוטי משי שנהביים המשווה להן עושר של מרקמים והידור מאופק. לעתים עוטרו הטליתות ברקמת חוטי מתכת מוזהבים, או שובצו בהן פיסות תחרים וסרטים.

טליתות שנרקמו עליהן האותיות התחיליות של שמות בעליהן (מונוגרמות) היו אופנתיות מאוד במאה ה-19 אך למעשה יוצרו כבר במאה ה-17, והן הפכו לפריט אישי יקר–ערך. למן המאה ה-16 עד המאה ה-18 היו יהודים בצפון–איטליה מעורבים בתעשיית המשי. הם ייצרו, ארגו וסחרו במשי, עבדו כחייטים ולעתים אף הורשו להצטרף לגילדות המשי. זמינות המשי עשויה להסביר את הפופולריות הרבה שטליתות המשי זכו לה בקרב יהודי איטליה במשך דורות. הטלית הייתה בין מתנות החתונה המסורתיות שהכלה היהודייה העניקה לחתנה כחלק מחילופי המתנות בין משפחות המחותנים. 

במאות ה־18 וה־19 נרשמה הטלית, בעיקר באזור פיימונטה, ברשימות הנדוניה של הכלה ונכתב ערכה הכספי. החתן התעטף ככל הנראה בטליתו לראשונה בטקס הקידושין, ולפי המסורת הנהוגה עד עצם היום הזה, זו אותה טלית שעטפה את בני הזוג בעמדם תחת החופה.

סגנון הטליתות האיטלקיות הגיע גם לתוניסיה, שם ייצרו במאה העשרים טליתות משי אשר קושטו בארבע הפינות בדגם מגני–דויד בסריגת מסרג (קרושה) או בתחרים. טליתות מסוג זה הוכנו לקראת טקסי החתונה ונקראו "טליתות חתן".

ראה: אוסף מוזאון ישראל, רשומה מס': B77.0025 - 157/093.

65x205 ס"מ. קרע לאורך חציו של פס הקיפול האמצעי. קרעים לאורך חלק מפסי הקיפול. מצב טוב-בינוני.