תלמוד ירושלמי, סדר מועד – דעסויא, תק"ג – עשרות הגהות ארוכות חתומות בכתב-ידו של רבי אלעזר לעוו, בעל "שמן רוקח" – ...

תלמוד ירושלמי, סדר מועד – דעסויא, תק"ג – עשרות הגהות ארוכות חתומות בכתב-ידו של רבי אלעזר לעוו, בעל "שמן רוקח" – העותק של האדמו"ר ה"ייטב לב" מסיגט, עם חתימתו

תלמוד ירושלמי, סדר מועד, עם הפירושים "קרבן העדה" ו"שירי קרבן", מאת רבי דוד פרנקל אב"ד דעסוי. דעסויא, [תק"ג 1743]. מהדורה ראשונה של הפירושים.
שער כללי לכל הכרך. שער נפרד לכל מסכת.
העותק של בעל ה"שמן רוקח", עם חתימתו ועם עשרות הגהות בכתב-ידו (ראה להלן). לאחר מכן הגיע הספר לידי האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט, אשר חתם בו בעמוד השער בחתימת ידו: "ייט"ב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים].
בראש עמוד השער חתימה מטושטשת: "...מיקאלאש", ובתחתית עמוד השער חתימת ה"שמן רוקח": "נאום הצעיר אלעזר חופ"ק הנ"ל".
בדפי הספר עשרות הגהות למדניות, חלקן ארוכות, בכתב-יד קדשו של רבי אלעזר לעוו, בעל "שמן רוקח". רוב ההגהות חתומות בסופן בשמו: "אלעזר" או "הצעיר אלעזר". בחלק מהגהותיו מציין ה"שמן רוקח" למקומות אחרים בספריו שהדפיס בשנות התק"ס, בהם דן בהרחבה בנושא הנידון, כגון: "ומה שכתבתי בספרי שב שמעתתא" (שבת ג/2); "עמ"ש [=עיין מה שכתבתי] בס'[פר] שב שמעתתא" (יומא ח/2); "כאשר כתבתי באריכות בספרי תורת חסד" (סוכה ז/1); "ועיין בחידושי שבארתי בזה באורך" (מגילה י/2).
למיטב ידיעתנו, ההגהות שלפנינו לא נדפסו.
בדף המגן האחורי – רישום בעלות ארוך, בסגנון מליצי, בכתב-ידו של רבי יצחק מאושפיצין, תלמידו של ה"שמן רוקח". רישום הבעלות נכתב ב"יום ה' ג' דחוהמ"פ [=דחול המועד פסח] תקפ"ב פ"ק מיקאלאש". בשולי רישום זה הוסיף רבי יצחק מאושפיצין "שיר נאה ומסוגר, על תנועה, בדלת וכן בסוגר". בסוף השיר כתב רבי יצחק: "...בשיר הזה... נחתם שם הגאון בראשי תבות לאורך השיר, וכן לרחבו בצד פזמון".
[3], נב; [1], כט; [1], לה; [1], כב; [1], טו; [1], יג; [1], י; [1], יא; [1], טו; [1], יח; [1], יא; [1], י דף. 34 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים ובלאי. קרעים בדף השער ודף שאחריו, עם פגיעה קלה בטקסט, חלקם משוקמים בנייר דבק. חותמות. כריכת עור חדשה.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בשש קהילות חשובות בגלילות מורביה, בוהמיה והונגריה. בשנים תקפ"ב-תק"צ כיהן ברבנות מיקלאש שבהונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו. 

האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.