זה השער לה' - ידית דלתו של ה'חתם סופר' - צדיקים יבואו בו .

זה השער לה' - ידית דלתו של ה'חתם סופר' - צדיקים יבואו בו .

בפנינו פריט נדיר, יחיד במינו בעולם שאין ערוך לערכו, שוויו וקדושתו הנשגבת - ידית העץ העתיקה של דלת ביתו נאווה קודש של רבן של כל בני הגולה הנערץ והנקדש מרן רבינו משה סופר בעל ה'החת"ם סופר'

ביתו נאוה קודש של רבינו שכן ב'רחוב היהודים '- 'די יודן גאסע', אשר בשונה מערים אחרות לא היה 'גטו' עבור היהודים אלא הם בעצמם בחרו להתקבץ יחדו על מנת להיבדל מהגויים.

בקומת המרתף, שכן 'מקוה טהרה' שטבלו בו גאוני פרעסבורג מן הדורות הקודמים כמו הגאון רבי משולם איגרא ואף רבינו נהג לטבול בו מדי יום בעלות השחר. בקומה הראשונה שכן אחר כבוד בית מדרשו של רבינו, בו התפלל ובו הרצה את שיעוטריו כסדרן בפני תלמידיו – בני הישיבה. ובקומה השניה שכן ביתו הפרטי של רבינו.)

בראשית שנת תשמ"ג, קבוצה גדולה מנכדי רבינו החת"ס ואנשים נוספים התארגנו בראשותו של צאצאו הנודע, המוהל המפורסם רבי ישראל שטערן מפרעסבורג - לונדון, על מנת לנסוע ולעלות על ציונו הקדוש ביום ההילולא קדישא - כ"ה תשרי. בדרכם ב"יודנגאסע",  החווה לעומתם רבי ישראל על ביתו נאווה קודש של זקנם - רבן של ישראל - שעמד אז בשלבי הריסה יחד עם בתים נוספים שהיו בסכנת נפילה מחמת יושנם, ולידו הבור שנקרא "רבי משולם איגרא'ס מקוה" (המקוה של רבי משולם איגרא).

התרגשותם של הנוכחים גברה וכמה מהם בחרו להיכנס אל הבית ולנסות לקחת בידם אי אלו פריטי קודש כמזכרת נצח, לסגולה ולזיכרון טוב מזקנם הקדוש. ואכן, על אף החשש שהיה קיים עדיין מצעדים המושכים תשומת לב מחמת השלטון הקומוניסטי ששלט עדיין ביד רמה בעיר, יצאו הנכדים מן הבית כשבידיהם עצים ואבני קודש מהבית הגדול, אולם אוצר יקר במיוחד עלה בידו של אחד מהצאצאים, אשר לבד מפיסות עץ ומספר אבנים ניתק בחוזקה ידית עץ עתיקה מן הדלת, וזכה בה לגורלו הטוב.

על ידית עץ זו הונחה פעמים רבות מספור ידו הקדושה של רבינו בעת עיסוקו מעת לעת בתורתו המסועפת, מחשבותיו הקדושות מעולם האצילות ויחודיו העליונים והשמימיים. ובה השתמש רבינו כאשר ביקש לצאת מביתו לתפילותיו, לשיעורו הנודע בישיבתו הרמה, ולשוב אל נווה קודשו - המעון לשכינה.