ספר סגולה עם ברכת ה'נודע ביהודה' לתשובה שלימה, הצלחה ופרנסה – אור לישרים – פראג תקמ"ה

ספר סגולה עם ברכת ה'נודע ביהודה' לתשובה שלימה, הצלחה ופרנסה – אור לישרים – פראג תקמ"ה

ספר אור לישרים, דברי כיבושים, ביאורים וחידושים, על הרבה מאמרים ומדרשים, אשר דרש ברבים... מוהר"ר זרח איידליץ זצוק"ל, י"ל על ידי בנו הרב רב משה, בבית הדפוס של יאהאן יאזעך טיטבאך, פראג תקמ"ה (1784)

מעבר לדף השער מופיעה הסכמתו החשובה של מרן רשכבה"ג בעל ה'נודע ביהודה' (שנדפסה כמובן - בחייו) בדבריו עמד רבינו על שבחו של הרב המחבר "אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים הרבה כידוע ומפורסם... עוד הי' חכים טובא בדברי אגדה ותוכחת מוסר כאשר דרש דרש פעמים רבות בבתי כנסיות שבקהילתנו..."

"ואנא שמענא מפיו", מעיד ה'נודע ביהודה' "דברים מתוקים ונכנסים בלב השומע להלהיב הלבבות ליראת שמים... כי בוודאי הקורא בדרושים אלו יתן אל לבו יראת בוראו ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלמה..."

בהמשך דבריו מודה הנוב"י לבן המחבר המו"ל ומעניק את ברכתו הקדושה : "והמחזיק בידו למהר לקנות הספרים ממנו, זכות הגאון יעמוד לו להניח ברכה בביתו ובגבולו וה' יברך חילו".

היבט מעניין המראה את גודל הערצתו של הנוב"י לספר ולמחברו ניתן לראות מהעובדה כי כידוע התנגד הנוב"י לאמירת 'לשם יחוד' קודם עשיית המצוות, אולם אעפ"כ הסכים על הספר שבפנינו בו כותב רבינו בדרושו הראשון ביחס חיובי לחלוטין כלפי המנהג ומבהיר שזהו כדי שהסט"א לא תחטוף ותהנה ממצוותיו של האדם. ואכן ידוע כי הרה"ק מהר"י מסאטמער כתב כי נראה שלאחר שראה ה'נודע ביהודה' את הטעם שכתב רבינו, חזר בו מהתנגדותו. 

ספר זה, החזקתו, והלימוד בו הינם אפוא סגולה רוחנית וגשמית גם כן, הן מפאת ש "בוודאי הקורא בו" יזכה ליראת שמיים ולשוב בתשובה שלימה, כדברי קודשו של ה'נודע ביהודה', והן כדי "להניח ברכה בביתו ובגבולו..."

מעבר לעמוד ההסכמה מופיעה הקדמה מהמו"ל בן המחבר המספר כי בידיו חידושים מאביו על כל הש"ס כמעט ורבים ביקשוהו להדפיסם אך לא יכול היה לעשות זאת עקב התנגדותו של אביו בחייו לכך "מטען הכמוס אתו, ומה גם שבלאו הכי שמועותיו מבדרין בעלמא בית תלמידיו למאות ולאלפים". אולם כעת בא להדפיס את דברי הכיבושים והמוסר והדרשות שנשא אביו אשר עליהם התבטא ואמר שאדרבה , "מצוה להעלותם על הספר כי אולי יכניס דבר מה בלב הקורא ויסיר העיוולת והעיקוש ופתלתול מלבו ולא ישיב עוד לכסלה".

הגאון המחבר רבי זרח  איידליץ (תפ"ה - תק"מ) היה דיין, מגיד מישרים וראש ישיבה בפראג רבתי,  

רבינו נולד בפראג לאביו הרב רבי מאיר שהסתלק עליו בצעירותו. רשכבה"ג הר"ר יהונתן אייבשיץ זללה"ה לקחו לביתו וגדלו כבן וממנו למד את תורתו. בשנים הבאות, כאשר התפנתה משרת הרבנות בפראג ביקש רבינו להתמנות לתפקיד הרב אך ללא קבלת שכר, בהמשך כשנבחר ה'נודע ביהודה' לישב על כס הרבנות, שימש רבינו כדיין בבית דינו, וכמו כן כמיג מישרים וראש הישיבה הגדולה במשך כארבעים שנה. בשנת תק"מ  הסתלק רבינו לבית עולמו, על מצבת קבורתו נכתב "...הלא תדעו כי היום שר וגדול בישראל נפל, מושל ביראת אלוקים צדיק ועניו ורוחו שפל, מורה דעה לתלמידיו ארבעים שנה בתדירות, שאל נא על הדרך הנמצא איש כזה מדור דורים, הי' יקר כזה ולא אבה מעולם להנות מאחרים, זה קבר איש אלוקים עמדו והתעוררו העוברים, ראו איך אבן השוהם נדבק בין רגבי הרים, חלחלה ורעד בא מי עוד יגהה מזורים, זבול ומעון פתחו שערים ויבא צדיק יסוד עולם, להמליץ טוב בעד יתר הפליטה לצורם וגואלם"

חידושיו של רבינו על מס' ביצה נדפסו בא"י בשנת תש"כ, חלק מכתבי תלמידיו נדפסו אף הם בשנת תשל"ה בס' 'ממשנתם של חכמי פראג' .

מפרט: [1] צח [3] דף, 20.5 ס"מ.

מצב: טוב מאוד.