ספר מיוחס

ספר מיוחס

שלושה ספרים כרוכים יחד:חדושי הרמב"ן על מסכת גיטין, ווארשא תר"מ, גליוני הש"ס על סדר זרעים-בבלי וירושלמי-

לר' יוסף ענגיל, וינה תרפ"ד, וספר "בן יכבד אב" הנקרא בשם "בית יואל דוב" לר' יונה אייזיק ניימאן, פיעטרקוב תרנ"ז.

בדף השער הראשון חתימת בעלות של ר' שבתאי ב"ר מנחם מנדעל בורנשטיין זצ"ל.

ארבע הגהות קצרות, אחת בדיו והשאר בעיפרון.

הרב שבתי בורנשטיין זצ"ל נולד בלודז' שבפולין בכ"ד כסלו תרנ"ב.אביו היה ר' מנחם מנדל בנו של הרב מאיר בורנשטיין זצ"ל, אחיו וחתנו של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, ואמו הייתה יוטא פייגא בת הרב יצחק חיים רפפורט- מקרקוב, רבה של אוסטרובצה.בילדותו למד אצל הרב יהודה ליבוש רוזנברג, ובישיבת הרב שמואל מנחם מנדל בנדר, שניהם מתלמידי האדמו"ר רבי מאיר יחיאל האלשטוק מאוסטרובצה.לאחר מכן למד בקינצק אצל הרב יואב יהושע וינגרטן, בעל-  "חלקת יואב", ובנשלסק-אצל הרב יעקב אורנר, מחבר ספר "טהרת אזוב", על "אגודת אזוב" של הרב זאב נחום בורנשטיין. למד גם בסוכטשוב אצל אבי-סבו, האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל.

מילדותו בלט בידיעותיו התורניות.מספר תשובות אליו מופיעות בספרו של סבו בעל ה"אבני נזר".דברים ממנו נדפסו בקבצים התורניים החרדיים בפולין עוד בהיותו בן 16.נמצאת תשובה גדולה שכתב לו סבו, הרב רפפורט, והוא בגיל בר-מצווה.      בשנת תרע"א נישא לחיה פייגה ליטמנוביץ, נינת הרבי מראדומסק זצ"ל בעל 'תפארת שלמה' ועקר לראדומסק.

ר' שבתי נעשה פעיל באגודות שונות של חובבי ציון והודות לנאומיו הנלהבים שהיה נושא-בכל מקום שאליו היה בא לרגל עיסוקיו-מאות יהודים נדבקו ברעיון זה ועלו ארצה.

לאחר הצהרת בלפור התחזקה בו שאיפתו לעלות לארץ-ישראל.ובשנת תרפ"ה עלה לארץ.בתחילה גר בתל אביב, אולם זמן קצר לאחר מכן עלה לירושלים, לכהן כראש ישיבת שפת אמת שהוקמה באותן שנים.

היה ידוע כבעל השקפות לאומיות ובשנות ה-30 פרסם מאמרים רבים בעיתוני התקופה, דתיים וכלליים, ובעיקר בעיתונות הרוויזיוניסטית. בשנת תרצ"א היה ממקימי הצה"ר הדתי-ארגון הנוער הדתי הרוויזיוניסטי -ושימש כיו"ר הארגון.

לקראת סוף שנות ה-30 החל להתרחק מפעילות בעלת אופי מפלגתי, אחר שיחסם אל הדת לא השביע את רצונו.

אמנם, גם בשנים מאוחרות יותר לא זנח את פעילותו הלאומית, וביתו שבעיר העתיקה שימש כמרכז ל"הגנה", ואף הוא עצמו היה מקשר ומעביר נשק תחת בגדיו.עם עלייתו לארץ החל להתקרב לחוגי הרב קוק והרב יעקב משה חרל"פ, שאף הסמיכוהו לרבנות בשנת תרצ"ג.היה ידוע כמרצה מחונן והעביר בביתו שיעורים בהלכה ובמחשבה, בתלמוד, ברמב"ם, בכוזרי בספרי מהר"ל, בתניא, בזוהר ועוד.שיעוריו היו מיועדים הן לצעירים והן לקהל הרחב.

נמנה עם חוגי המקובלים בירושלים, ובספר "מפולין לארץ ישראל" מסופר על השתתפותו, בתוך חבורת מקובלים, בתפילה בקבר רחל בזמן השואה, שלאחריה ניגף ארווין רומל בצפון-אפריקה.

בקום המדינה היהודית ראה יום חג של ממש, ואף כתב קונטרס "יום טוב העצמאות" לבאר את מהותו מבחינה הלכתית. לאחר קום המדינה כיהן כראש ישיבת "הר ציון" וכרב ביהכנ"ס "המזרחי" בירושלים.

 נפטר בג' בטבת תשל"ב ונטמן בירושלים, בהר המנוחות.

[ל"ד]דפים[מ"ח]דפים[פ']דפים.מצב טוב, כריכה בלויה.