מרטיט!!! העותקים של הרבנים נספו בשואה. רבי אשר אנשיל וייס, והגאון הגדול רבי ישעיה קאליש מפרעשבורג. וחתימת יד קודשו ...

מרטיט!!! העותקים של הרבנים נספו בשואה. רבי אשר אנשיל וייס, והגאון הגדול רבי ישעיה קאליש מפרעשבורג. וחתימת יד קודשו של הגאון רבי שמחה בונים גרינברגר דיין דק"ק בראטיסלבא (פרסבורג) בתקופת השואה. ספר כנסת ישראל ב' כרכים על פרקי אבות, מאת המגיד הגאון רבי ישראל גאלדמן מגרוסוורדיין , י"ל בדפוס של ר' מאיר ליב הירש, סאטמער תר"ץ (1930).
רבי אשר אנשיל וייס (1882-1944, ד' בניסן תרמ"ב-תש"ד) היה רבה של קהילת נאדי פאלו במחוז/גליל סילאדי שבטרנסילבניה.

בן הרב משה שלמה וייס מרקוביץ וחנה לבית ברגר. נקרא על שם רבי אשר אנשיל יונגרייז מטשענגער בעל המנוחת אשר. למד אצל אביו ואצל רבי מרדכי לייב וינקלר רבה של ברזווה ובעל שו"ת לבושי מרדכי מאוחר יותר למד אצל רבי משה גרינוואלד מחוסט ואצל רבי שמחה בונים סופר.

בשנת ה'תרס"א נשא את מרים ייטל בתו של רבי יעקב שיק, רבה של נאדודוואר ובעל ישרש יעקב. לאחר נישואיו כיהן כר"מ לבחורים בעיר אוהעל, שם למד עם ידידו רבי יהושע בוקסבוים מגאלאנטא. בשנת ה'תרע"ב נפטרה אשתו, ונישא שנית לרחל בתו של רבי צבי הירש שוורץ. בשנת ה'תרע"ג מונה לרבה של נאדיפאלי, הונגריה. כן שימש כרב וגזבר כולל זיבנבירגן בעירו. חיבר את הספר "שמן למנחה" שכולל את פירושיו ודברי תורה שכתב על סוגיות בגמרא.

בימי השואה נשלח לגטו שאמלויא, וממנו נשלח למחנה ההשמדה אושוויץ בו נרצח יחד עם רעייתו מייד עם הגעתם למחנה, בי"א סיוון תש"ד.

הגאון הגדול רבי ישעיה קאליש [תרמ"ג-תש"ה] תלמיד מובהק של השבט סופר מפרעשבורג ותלמיד מובהק של המהר"ם שיק, והבית יצחק, רבי יצחק שמעלקיש. חותנו היה הגאון רבי יהודה ליב פריעדמאנן ראב"ד פרעשבורג בעל שו"ת הריב"ד.  נסמך להוראה ע"י בשנת תרס"ה ע"י הגאונים ר' ש"ב סופר ור' ישעיה עהרענפעלד אב"ד שוראן ועוד ת"ח. שנים רבות שימש רבי ישעי' כדיין בבית הדין החשוב והגדול בעיר פרעשבורג ולימים, בעיצומה של השואה, התמנה לכהן כראב"ד בעיר פרעשבורג. נספה בשואה.

רבי שמחה בונים גרינברגר זצ"ל, רב בית הכנסת פרעשבורג - חתם סופר בוושינגטון הייטס, דיין פרעשבורג ויו"ר הביד"צ של פרעשבורג לאחר השואה.חתנו הוא האדמו"ר הקדוש והצדיק רבי משה רוקח מקאזלוב בברו פארק זצוק"ל.

הרב הגאון רבי ישראל גולדמן מחבר ספר "כנסת ישראל", חמיו של המקובל האלוקי רבי חיים משה מנדל, דיין ומגיד מישרים בגרויסוורדיין, אשר הייתה זו קהילה גדולה שמנתה כשלושים וחמש אלף יהודים ואף בית חולים יהודי גדול היה שם. רבי ישראל נודע כגדול בתורה ויראה, והיה מצויין במדותיו התרומיות ענוותן ושפל ברך.

סיפרה בתו הרבנית מנדל: "אבא היה שקוע בלימוד התורה ללא הסח הדעת כלל בהתמדה עצומה, הוא לא ביזבז רגע לבטלה". וגם כשהתהלך ברחובה של עיר היה ראשו כפוף כלפי מטה ומחשבותיו צוללות בעומק הסוגיא. כשילדיו חפצו לומר לו דבר מה היו צריכים למשוך חזק בשרוולו ולנענע את ידו כדי לעוררו מתלמודו. כח עיונו וריכוזו היו מוחלטים.

רבי ישראל חסך מפתו ולחמו, והשקיע כל כספו בקניית ספרים. הספריה בביתו הכילה בימים ההם למעלה מרבבת ספרים, ספריית ענק במושגי אותם ימים. מטבע הדברים משכה אליה הספריה כל שוחרי ספר ובעיקר רבנים וגדולי תורה, וביתו המה מאדם כל שעות היממה. אט אט התקבצו אליו חבורת תלמידי חכמים מופלגים ששתו בצמא את דברי תורתו.

זכה להוציא בחייו לאור את ששת כרכי ספריו "כנסת ישראל" על פרקי אבות.

רבי ישראל היה מלומד בניסים. שנה אחת דחקה לו השעה ולא היה לו מאומה להוצאות החגים. לפתע הופיע בביתו יהודי לא מוכר שהציג את עצמו כסוחר אתרוגים והביא עמו ארגז גדוש אתרוגים מהודרים. הוא הציע לרבי ישראל למכור אותם עבורו. בגלל מצבו הדחוק נענה להצעה ומכר את האתרוגים ברווח נאה. החגים חלפו, רבי ישראל חיפש את סוחר האתרוגים לשלם לו את דמי הסחורה, חיפשו היטב, אך לא מצאו. חתנו המקובל האלוקי הרב מנדל היה מספר סיפור זה ומסיימו בחיוך רחב על פניו ואמר: "פרח לו איש האמת".

בין שתי מלחמות העולם התגורר האדמו"ר הקדוש רבי ישראל מויז'ניץ בעיר גרוסוורדיין. רוב בני הקהילה נמנו על עדת אשכנז. היה זה רבי ישראל גולדמן, בעל ההשפעה הגדולה בעיר, שקיבל בזרועות פתוחות ובאהבה עצומה את פניו של בעל האהבת ישראל וסלל בכך את הדרך לקליטתו בעיר כיאה לערכו הרם של אותו ענק הרוח, וגם הרבי מויז'ניץ הוקירו והעריצו מאוד. מכיוון שהיו הם שכנים, נפגשו מספר פעמים ביום בדרכם לבית הכנסת, ומספרים שבכל עת הייתה האהבה ביניהם כה גדולה, עד כי בכל פעם שנתראו היו שמחים זה עם זה כמוצאי שלל רב. הרבי מויז'ניץ אף עזר רבות לרב גולדמן להוציא את חיברו כנסת ישראל ונמנה על החותמים.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסאטמר התבטא בשבחו ואמר: רבי ישראל גולדמן הוא קדוש. וסיפרו עליו, שמרוב קדושתו כשהיה הולך לבית הכנסת וסמוך לביתו היה מנזר נוצרי, היה מסובב את מהלכו ומאריך את דרכו בהרבה ובלבד שלא יצטרך לעבור ליד מקום הטומאה.

ביום שבת קדש פרשת תצוה ט"ו אדר א' תש"ג זמן קצר לפני שהונף הכורת על יהודי הקהילה, נסתלק רבי ישראל גולדמן לבית עולמו. את ארונו בנו מקרשי השולחן עליו הגה בתורה בכל ימי חייו.

בהלוויתו ההמונית נערמו על מיטתו ארבעים ושניים כרכים של כתבי ידו מחידושיו בכל מקצועות התורה. עמד הספדן וקונן בקול מר "קיים רבי ישראל את הכתוב ודברת בם ב"ם, עולה למנין ארבעים ושניים".