חתימת יד קדשו של הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד על שו”ת פרי תבואה - מהדורה ראשונה נאווי דוואהר תקנ”ו | 1796 - ספר שאלות ותשובות פרי תבואה, עוסק בדיני ממונות והלכות איסור והיתר. מאת הגאון הגדול רבי יהודא ליב מרגליות אב”ד שעברשין בעל חיבורים רבים ומגוונים בחכמת הטבע, מוסר ומליצה. מהדורה ראשונה - נאווי דוואהר תקנ”ו | 1796. פ דף. אמנם בשער מופיע בכותרת: ”חלק שני” ובהמשכו מפורט שחלק ראשון מחיבור זה נקרא ”תורה אחת”, אך כפי הנראה לא נדפס מעולם. חיבור חשוב אשר מצוטט רבות בספר שערי תשובה ובמשנה ברורה. שולים נאים, כריכה מאוחרת ופגומה, מנותקת חלקית. קרעים מועטים, הדבקות אחדות, כתמים, מצב כללי טוב. ייחוס העותק! בשער תחת שם הספר מופיעה חתימת יד קדשו של רבינו ”הבית אפרים: ”הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד תמוז תקפ”א”. הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות (תקכ”א - תקפ”ח) מגדולי וחשובי הפוסקים בדורות האחרונים. בן רבי מנחם מאניש מרגליות, מצאצאי רבי אלכסנדר סענדר שור ”התבואות שור”, בספרו ”למעלות היוחסין מונה הרא”ז את ייחוסו עד לרש”י ודוד המלך. מגאוני חכמי הקלויז בברודי, בעל מחבר מטה אפרים, טיב גיטין, בית אפרים, שערי אפרים ועוד ועוד, ספרים שמאז צאתם לאור הפכו לנכסי צאן ברזל בספרות ההלכתית התורנית עד ימינו אנו. הקשר לחסידות! הסמיך להוראה את רבינו ”הדברי חיים מצאנז” וכן הסכים על הספר ”ליקוטי מוהר”ן” לרבי נחמן מברסלב. רבינו החתם סופר הפליג בשבחו במקומות רבים בתארים רבים ובהערצה בולטת ובהספדו עליו אמר עליו: ”גדול עולם, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ושמעתתיה מבדרן ובכל יום שמועותיו בבתי מדרשנו מחיבוריו שחיבר”. רישום עתיק נוסף בראש השער ”רפאל בר”י...” חתוך בחלקו - לא נבדק לעומק. המחבר המחבר הגאון רבי יהודה לייב מרגליות (תק”ז – תקע”א) בן רבי אשר זעליג מרגליות. בהיותו בן שמונה עשרה שנים בלבד, נסמך להוראה על ידי גדול הדור ה”נודע ביהודה” ובגיל 20 כבר נתמנה לרב בסוכטשוב, במשך חייו כיהן במספר רב של עיירות ואף נדד כדרשן ומוכיח בקהילות ישראל. במהלך נדודיו הגיע גם לוילנא, שם התראה עם הגר”א ואף זכה לשמשו. בכל מקומות רבנותו העמיד תלמידים רבים. בכהונתו בשברשין לחצו עליו החסידים המקומיים שיסע ל”המגיד” ממעזריטש, אך מכיון ששימש את הגר”א מוילנא, סירב משום כבודו ליסע למעזריטש, אף שחפץ במאד להכיר את המגיד. לאחר שגברו הלחצים עליו והתמדתו בסירובו - פרש ממשרתו ומסר את תפקידו לבנו רבי אשר זעליג באמרו: ”אני שראיתי ונסעתי אצל הגאון מוילנא, אי אפשר לי ואינני רשאי ליסע למעזריטש, אתה שלא ראית את הגאון מוילנא, מותר לך לנסוע למעזריטש”. בשנת תקס”ד נבחר כרבה של פרנקפורט דאדר, על מקומו של ההגאון בעל ה”פרי מגדים”. העובדה שהוא היה בעל השכלה רחבה וכתב גם ספרים מדעיים ופילוסופיים, גרמה לכך שהמשכילים והרפורמים בגרמניה חשבוהו בטעות כאחד משלהם, אך למעשה לחם במשה מנדלסון ובתנועת ההשכלה.