קול העם - סט שלם של שוברי תרומה להבטחת הופעתו של עיתון 'קול העם' - בסכומים של 50 אגורות-25 לירות.

קול העם - סט שלם של שוברי תרומה להבטחת הופעתו של עיתון 'קול העם' - בסכומים של 50 אגורות-25 לירות.

"קול העם" היה עיתון יומי עברי של המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ושל ממשיכתה, המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). יצא לאור בין השנים 1937 עד 1975.

העיתון עמד במרכז אחד מפסקי הדין החשובים של בג"צ בו ביטל בג"צ צו סגירה שהוצא לעיתון וקבע כי חופש הביטוי הוא חלק מרכזי בדמוקרטיה וניתן להפרו רק כאשר יש סכנה קרובה לוודאי לשלום הציבור. (צו הסגירה הוא בעקבות מאמר שפרסם בתגובה לידיעה שהופיעה בהארץ, שישראל תעמיד מאות אלפי חיילים לצד ארצות הברית במקרה של מלחמה עם ברית המועצות, בין השאר נכתב בעיתון: "נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטי-לאומית של ממשלת בן-גוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי").

"קול העם" החל לצאת לאור כירחון באוגוסט 1937 בלא רישיון הופעה. העיתון הזדהה עם המדיניות של ברית המועצות והביע אמון מלא במשטר הסובייטי, גם בתקופת סטלין.

משנת 1942 החל קול העם להופיע כשבועון ובעקבות מאמצים רבים, ציבוריים ומשפטיים העניק משרד הפנים המנדטורי רישיון הופעה לעיתון. הגיליון החוקי הראשון יצא לאור ב-20 בדצמבר 1944.

עורכי העיתון במהלך השנים כללו את חברי מק"י הבכירים: שמואל מיקוניס, משה סנה, אסתר וילנסקה, מאיר וילנר וצבי ברייטשטיין. המשורר אלכסנדר פן שימש כעורך המדור הספרותי של העיתון במשך רוב קיומו. במדור ראו אור לראשונה יצירותיהם של יוצרים צעירים כגון חנוך לוין ודוד אבידן.

בשנת 1965, עם הפיצול במק"י בין הרוב שנקט גישה ביקורתית כלפי ברית המועצות לבין המיעוט ששמר אמונים לברית המועצות והקים את רק"ח, נשאר "קול העם" בשליטת מק"י, וחברי רק"ח הקימו עיתון מתחרה בשם "זו הדרך". לאחר הפילוג נותרה מק"י מפלגת אופוזיציה קטנה, והעיתון הלך ודעך עד שנסגר בשנת 1975.

העיתון לא נשא את עצמו ומימונו הגיע מתרומות.