”אין דבר יותר זר לי מאשר פגיעה בתלמידי חכמים”! מכתבו ההיסטורי של בן גוריון - שדה בוקר 1968 | תשכ”ח. רקע: לקראת יום העצמאות של 1968 קיבל ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון (אז באופוזיציה) את ההודעה על הכוונה להעניק לו את פרס ישראל על מפעל חיים ”תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה”. ב־14 באפריל 1968 שלח בן־גוריון מכתב לשר החינוך דאז, זלמן ארן, והודיעו על סירובו לקבל את הפרס. ”ניתן לי הפרס על מפעל חיי: פועלי ביסודה של מדינת ישראל וכו'... איני רואה לי כל זכות לקבל פרס זה, כי פועלי בארצנו לא היה יותר ממילוי חובתי האזרחית. עשרה ימים לאחר מכן הופיע בעיתון הארץ ב-24 באפריל מכתבו של גדול חוקרי הקבלה גרשם שלום מכתב חריף נשא את הכותרת ”ענווה מפוקפקת”, במכתב תקף שלום את בן-גוריון על סירובו לקבל את פרס ישראל , והאשים אותו בפגיעה במעמד הפרס מנימוקים לא ענייניים, שלום סבר כי הסיבה האמיתית לסירובו של בן-גוריון נובעת ממורת רוחו מממשלת ישראל או משר החינוך שלה, תוך שהוא מסווה זאת בטענה כי הוא לא ראוי לפרס מאחר שלא עשה אלא את חובתו. כנגד טענת בן-גוריון בדבר ”מילוי חובתו האזרחית” כתב שלום כי הם מעוררים ספק לגבי הצורך בפרס זה, שהרי מרבית הזוכים בפרס זה זכו בו על פועלם אותו עשו במהלך מילוי חובתם. במכתבו הארוך והמנומק שלפנינו שנשלח למערכת הארץ ב21.4.68 (- ביום ראשון למחרת שביעי של פסח), עם רישום אדום ”דחוף ליום ד'” - מבהיר בן-גוריון את עמדתו בתקיפות ובנחרצות לפרסום בהארץ כתגובה למכתבו של ג. שלום: ”שדה בוקר למערכת הארץ שלום. קראתי בצער מכתבו של הפרו' ג' שלום על ”ענווה מפוקפקת”... אין לי כל טינה על... בכלל אינו ענווה ונדמה לי שגם אינו גאווה.. ואני בוחל בכל העמדת פנים לא אמיתית.. מדבריו של פרו' ג' שלום ניתן להבין שבסירובי יש פגיעה במקבלי פרס אחרים, אין דבר אחר יותר זר לי מאשר פגיעה בתלמידי חכמים או סופרים המקבלים פרס, מי לא שמח על הפרס של עגנון? אבל אני סבור שבעד מילוי חובה - לא מגיע פרס - בכל אופן לא לי - לא מגיע לי כל פרס בעד שירותי בגדוד היהודי, לא מגיע לי כל פרס - בעד עלייתי לארץ, כמו כן לא מגיע לי פרס על ששימשתי כנציג...או כנציג...או נציג...” בשורות הבאות מביע בן-גוריון את שמחתו על הפרס שקיבל בעבר עבור ספרו ”חזון ודרך”, מביע הערכתו לשופטים של וועדת פרס ישראל ומסיים במשפט ”אני פועל לפי הכרתי אני - בלא כל ענווה אמיתית או מפוקפקת”, וחותם ”בכבוד רב, ד. בן גוריון.”. [1] פריט נייר. 21*12 ס”מ את המכתב כתב בן גוריון על דף נתלש של מחברת או יומן (מס' 7) סיום התלישה לא אחיד, ולפיכך הצד הימני התחתון אינו ישר, ללא חסר בטקסט. מצב טוב מאוד.