”חבצלת”, מכתב עתי, ישראל דב פרומקין, ירושלים – כרך של גליונות תרס”א - נדיר – חדשות, מאמרים ופולמוסים! - שפע חדשות ומאמרים מעניינים ברוח התקופה! שפע של פולמוסים! שפע של ידיעות וכתבות על חיי היהודים בירושלים והפולמוסים על דרכם. שפע של ידיעות וכתבות על החיים בירושלים דאז ועל קהילות ישראל. לדוגמא: ”ברוך הבא. כבוד הרב הגאון המפוסם וכו' אליהו דוד תאומים רבינוביץ הי”ו הנבחר מאת רוב מנהלי כוללות הפרושים הי”ו לראב”ד וסגן הרב הגאון המפורסם מו”ה שמואל סלנט הי”ו בא ירושלימה ביום הראשון כ”א אדר ויקובל בכבוד גדול”.   הרבה מודעות נהדרות מהווי החיים של אז. לדוגמא: מודעה מטעם בית הפקידות של הפאסט והטלגראף: ”ברשיון הממשלה הרוממה בעיר הבירה נפתח סניף להפאסט הראשית העותומנית ברחוב היהודים... פקיד מיוחד ישב בכל יום בהפאסט אשר ברחוב היהודים... למען הקל על הקהל נתלו בשכונות היהודים תיבות הפסט אשר לממשלתנו הרוממה ...ארבע תיבות בתוך העיר, חמש בשכונות מאה שערים, בית ישראל, מחנה יהודה, מזכרת משה ונחלת שבעה. תיבה אחת בתחנת מסילת הברזל... מכתבי אחריות יקבלו בתחנת מסילת הברזל עד עשרה דקים לפני צאת מסע הקיטור...” ואחרי כן יש מודעה בזו הלשון: אזהרה! מודעת זאת כי מדינא מוטלת עלינו להביא תועלת וברכה לאוצר ממשלתנו הרוממה והאדירה ירום הודה, כי תמיד היא סוככת עלינו בעין חמלה וחנינה, ובהיות כי הפוסטה העותמנית מתנהגת בסדר ישר ובמשטר נכון, חובה על כל איש ישראל לשלוח מכתביו על ידה, ושומע לנו ישכון בטח. הצעיר יעקב אלישר ס”ט בא סימן יש”א ברכה הי”ו חכם באשי בירושת”ו מקום החותם הרקע: הקונסוליות של המדינות הזרות בארץ ישראל הפעילו שירותי דואר משלהם. במיוחד הצטיינו בכך הדואר האוסטרי והגרמני. היישוב היהודי הרבה להשתמש בדואר האוסטרי שהיה יעיל וזריז מאוד. הדואר התורכי היה נראה כמו כל שאר הדברים בממלכה העותומנית. קדמה , יעילות וזריזות לא היו שם. ישנם הטוענים שיש מכתבים שעוד לא הגיעו לתעודתם עד היום. הדבר הביא הפסד כלכלי גדול לתורכים שכן הערבים לא ידעו קרוא וכתוב והיהודים היוו חלק חשוב ביותר ממשתמשי הדואר. התורכים החליטו לפנות לשוק היהודי והקימו סניף דואר ברחוב היהודים בעיר העתיקה, והציבו תיבות דואר בשכונות היהודיות. דבר נוסף שעשו: בסניף הדואר ברובע היהודי, בחותמת שבה הוחתמו המכתבים התנוססו מילים עבריות! השלטון התורכי פנה למרן הראשון לציון, הישא ברכה וביקש ממנו להוציא קריאה ליהודים להשתמש בדואר התורכי. הישא ברכה כתב שמין הדין[!] חייבים בכך, ונימק זאת ביעילות הדואר התורכי... כפי הנראה היהודים הבינו את הרמז על יעילות הדואר התורכי ואת מה שעומד מאחורי הפסק והמודעה בעיתון... שכן הם המשיכו להשתמש הרבה יותר בדואר האוסטרי.. זהו סיפור אחד מתוך סיפורים רבים אחרים שבגליונות הללו.   ישראל דב פרומקין וחבצלת - רקע נולד בעיר דוברובנה שבפלך מוהילב, רוסיה הלבנה למשפחה של חסידי חב”ד. בכסלו ה'תר”ך, 1859, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נישא לבתו של ר' ישראל ב”ק, מי שהקים את בית הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בדמי ימיה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד, אברהם. י”ד פרומקין נישא בשנית לבילקה (בלהה), אחותו של אפרים כהן-רייס, מנהל בית הספר למל, ונולדו להם ארבעה ילדים. ב”ק ייסד בשנת 1863 את העיתון העברי החלוצי ”חבצלת”, אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו הראשון, ובשנת 1870 חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת 1911. בתחילה שימש העיתון כבמה לתומכי ”ההשכלה” ובהם אליעזר בן יהודה, אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לאנשי ”היישוב הישן” בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19 מצב: טוב חבצלת היה כתב עת עברי שיצא לאור בירושלים בשנת 1863 על ידי ר' ישראל ב”ק, ובשנים 1870–1911 בעריכתו של חתנו, ר' ישראל דב פרומקין, שניהם מאנשי היישוב הישן החסידי. הוא יצא בערך פעמיים בחודש. בכרך שלפנינו 39 גליונות. קרעים רק בדפים בודדים, ללא כל חסרון.