משה בן מימון (הרמב"ם).

מורה נבוכים. תרגום מערבית לעברית על ידי שמואל בן יהודה ...

משה בן מימון (הרמב"ם).

מורה נבוכים. תרגום מערבית לעברית על ידי שמואל בן יהודה אבן תיבון.

המהדורה השנייה. המהדורה הראשונה הכוללת פירושים מאת ר' שם טוב בן יוסף, ר' יצחק דוראן ור' יהודה אלחריזי.

בדף השער, סימן המדפיס של שלושה כתרים (יערי 18). המילה הראשונה מהקדמת אבן תיבון (דף 1ר) מוקפת במסגרת חרוטה מורכבת. עותק שהיה בעבר בספריית הרב י"ל גורביץ, מלבורן.

(12), 185, (1) דפים. חסרים דפים 19-20, שהושלמו בכתב-יד מוקדם על ידי סופר מומחה כך שיתאים בדיוק לעימוד המודפס. כתמים קלים מפוזרים ולחות, חתימות ובולים של בעלים קודמים. כריכת עור עיוור מהמאה ה-17 על לוחות עץ עבים, עם שני סוגרי נחושת וצירים, שוקמה במומחיות. פורמט פוליו.

וינוגרד, ונציה 421.

ונציה, אלויזה בראגדין - מאיר פארנצו, 1551.

מהדורה שנייה נדירה של מורה נבוכים (המהדורה הראשונה נדפסה ברומא, סביב 1474, ללא פירושים).

יצירתו האחרונה של הרמב"ם (1135-1204). מורה נבוכים הושלם בסביבות שנת 1185 ומהווה את המקור העיקרי להשקפותיו הפילוסופיות של הרמב"ם. במקור נכתב בערבית-יהודית ותורגם לראשונה לעברית בשנת 1204 על ידי בן זמנו של הרמב"ם, שמואל בן יהודה אבן תיבון בדרום צרפת.

עקב נטיותיו האריסטוטליות, עורר הספר מחלוקות רבות, הן בתוך הקהילה היהודית והן מחוצה לה. באופן טרגי - ומטעמים נוספים - הספר נשרף בפומבי על ידי הדומיניקנים בפריז בשנת 1232. מסופר כי ר' יונה גירונדי, אחד מהמתנגדים שדרשו לאסור את מורה נבוכים, נסע מאוחר יותר לקברו של הרמב"ם בארץ ישראל כדי לבקש סליחה מהמחבר המנוח.

כיום מורה נבוכים נחשב ללא ספק לטקסט הפילוסופי החשוב ביותר בכל הספרות היהודית - ולזה שהשפעתו היא הרחבה ביותר.

כרוך יחד עם:

שמואל אבן סנה זרזה. מקור חיים [פירוש על התורה]. מהדורה ראשונה. 130 דפים. [וינוגרד, מנטובה 63].

מנטובה, 1559.