צו מלכותי בחתימת פרננדו השני מלך אראגון – ספרד, רע”ו, 1515 – חלוקת רכושו של אנוס יהודי שהועלה על המוקד בידי האינקוויזיציה - מסמך בכתב-יד, צו מלכותי מקורי (Real Cédula), חתום בחתימת ידו של פרננדו השני מלך אראגון (”פרננדו הקתולי”, שכיהן באותה העת גם כעוצר קסטיליה). ספרד, אבדיה (Abadía), ממלכת קסטיליה, 11 בדצמבר 1515 [כ”ד כסלו רע”ו]. ספרדית עתיקה (כתב קורסיבי-חצרני). צו מלכותי שניתן כשישה שבועות בלבד לפני מותו של המלך פרננדו, בעת ששהה בעיירה אבדיה במהלך מסעו דרומה לחבל אנדלוסיה (המלך, שכבר היה חולה באותה עת, מעולם לא השלים את מסעו ומת זמן קצר לאחר מכן בכפר מדריגלחו, ב-23 בינואר 1516). הצו עוסק ברכוש שהוחרם על ידי האינקוויזיציה הספרדית מאדם בשם איניגו לופז דה לאון (Iñigo Lopez de León), אנוס יהודי מן העיר בויטראגו (Buitrago) שבחבל קסטיליה, אשר הורשע ב”מינות”. מרישומים היסטוריים עולה כי לופז דה לאון כיהן כחבר מועצת העיר בויטראגו. הוא הואשם בכך שהקים בית-כנסת סודי בביתו, וכן בכך שנסע בחשאי לפורטוגל כדי לבקר את אביו, משה דה קוויאר (Mose de Cuellar) – שבחר לגלות מספרד ולא להתנצר – ואף יעץ לו שלא להמיר את דתו. הליכי המשפט נגדו התנהלו במשך כמה שנים, ולבסוף, לאחר עינויים קשים, הוא הורשע, רכושו הוחרם, והוא נידון למוות בשריפה על המוקד. בצו שלפנינו מורה המלך לגובה הכספים של האינקוויזיציה למסור מחצית מנכסיו המוחרמים של לופז דה לאון, וכן שליש מכלל הנכסים המוחרמים של מורשעים אחרים, לידי דוכס אינפנטאדו השלישי, דון דיאגו הורטאדו דה מנדוסה (Diego Hurtado de Mendoza) – אשר היה מן האצילים החזקים בקסטיליה ושבנחלתו שכנה העיירה בויטראגו – כפיצוי על אובדן הכנסותיו מהם. בסוף המסמך מופיעה חתימת ידו המקורית של המלך: ”Yo el Rey” (אני המלך), ומתחתיה חתימתו המסולסלת של המזכיר המלכותי (כנראה Juan Ruiz de Calcena), לצד הכיתוב ”בפקודת הוד מעלתו”, המאשררת את החתימה. בשולי הדף מופיע רישום בכתב-יד המסכם את עיקרי הצו. בראש הדף מופיע איור צלב. המסמך מאיר פרשה דרמטית בתולדות האנוסים בקסטיליה בדור שלאחר גירוש ספרד: ”נוצרי חדש” בן למשפחה יהודית אמידה מבויטראגו, אשר הצליח להגיע לעמדה עירונית בכירה, אך קשריו המשפחתיים עם יהודים גולים בפורטוגל והחשד לשמירת הדת היהודית בסתר הביאו למפלתו. כמו כן, המסמך מהווה עדות היסטורית חשובה לאופן שבו חולק הרכוש הרב שהוחרם מידי הנידונים למוות על ידי האינקוויזיציה; הוא ממחיש כיצד, למרות שהרכוש עבר רשמית לאוצר המלוכה, השתמש בו הכתר הספרדי תדיר ככלי פוליטי-כלכלי לתגמול בני אצולה, לשימור בריתות ולפירעון חובות. ראו: 1. F. Cantera Burgos & C. Carrete Parrondo, ”La judería de Buitrago”, בתוך: Sefarad, כרך 32 (1972), עמ' 47-50. 2. Haim Beinart, The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford / Portland, 2002, עמ’ 248-249. 3. הערך ”Buitrago”, בתוך: Encyclopaedia Judaica, כרך 4, עמ' 260. 4. לתיק המשפט המקורי של איניגו לופז דה לאון בארכיון הלאומי במדריד, ראו: AHN, Inquisición, Leg. 162, No. 5 (499). [1] דף. 31.5 ס”מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קמטים, כתמים ובלאי. רישומים בעיפרון. מודבק אל מסגרת נייר. מדבקה מודפסת בגב.