הלכות רב אלפס – שני חלקים – פרשבורג, תקצ"ו – עם חלק מקונטרס "הגהות והערות" על האלפסי לבעל "נמוקי שזבנ"י", ועם ...

הלכות רב אלפס – שני חלקים – פרשבורג, תקצ"ו – עם חלק מקונטרס "הגהות והערות" על האלפסי לבעל "נמוקי שזבנ"י", ועם "ביאור מרדכי" להלכות קטנות – הגהות בכתב יד – דיוקן הרי"ף

הלכות רב אלפס (רי"ף), עם מפרשים, מרדכי ותוספתא. פרעסבורג (פרשבורג), דפוס אנטאן שמיד, [תקצ"ו] 1836. שני חלקים בכרך אחד. שער נפרד לכל חלק; חלק מאותיות השערים נדפסו בדיו אדומה.

עותק נאה, נדפס על נייר עבה עם שוליים רחבים; בראש הכרך (מול השער) - דיוקן (דמיוני) של רבי יצחק אלפסי - הרי"ף. הסכמת החת"ם סופר בחלק א, והסכמות ר' עקיבא אייגר ובעל ה"ישמח משה" בחלק ב. הגהות למדניות בשולי מספר דפים.

בין דפים עה-עו, קודם הלכות ציצית, נכרך חלק מקונטרס "הגהות והערות" על האלפסי, הלכות קטנות, מאת רבי שניאור זלמן שניאורסון בעל ספר "נמוקי שזבנ"י". ירושלים, דפוס ישראל בק, [תרכ"ה]. חותמת המחבר: "שניאור זלמן שניאור זאהן", בשולי העמוד הראשון. שושנה הלוי, ספרי ירושלים הראשונים, מס' 111, עמ' 50.

יג דף (לאחר דף פו מהספירה הראשונה), עם "באור מרדכי" על הלכות קטנות לר' מרדכי בנעט, לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה (שם נכתב: "אפשר שלא נדפס").

שני חלקים בכרך אחד: * חלק ראשון (על מסכת ברכות והלכות קטנות): [6], ג-פו; [2], ב-יג ["ביאור מרדכי" על הלכות קטנות]; [2], קג דף + [1] לוח (תחריט דיוקן המחבר). דף השער של הלכות קטנות עם "נימוקי יוסף" נכרך שלא כסדרו, לאחר דף פו מהספירה הראשונה (במקור נכרך לאחר דף סא). קונטרס "הגהות והערות" על האלפסי (כרוך בין דפים עה ל-עו בחלק הראשון): ב דף (במקור: ד דף). * חלק שני (על מסכת שבת ועירובין): [3], ב-פט, [1], צ-קלב, [1] דף.

43 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קמטים קלים. קרעים קלים בשולי דפים אחדים. חותמת בתחתית דף השער של החלק הראשון. כריכת עור מקורית עם שדרה חדשה. שפשופים וקילופים בכריכה.

רבי שניאור זלמן ב"ר נחום יוסף שניאורסון (בערך תקפ"ח-תרמ"ב), דור שלישי לאדמו"ר הזקן - בנה בכורה של הרבנית שרה רבקה בתו בכורתו של רבי משה בן אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. נולד בליובאוויטש, ועלה לארץ ישראל בשנת תר"ד, בעליית הרבנית מנוחה רחל סלונים ושתי בנותיו של ר' משה בן אדמו"ר הזקן, ומשפחותיהן, לחברון.

היה חסיד מקושר לשאר בשרו אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, ועל פי עדות בנו אף ערך פעם נסיעה מארץ ישראל לליובאוויטש כדי להתראות עם רבו ה"צמח צדק". נמנה על ראשי עדת חב"ד בירושלים וכיהן כשד"ר וכמנהל "כולל חב"ד". חתום על אגרת מייסדי היישוב החב"די בירושלים בשנת תר"ט למשה מונטיפיורי (בה מספרים על הגירתם מחברון לירושלים בשנת תר"ז בשל "רשעת הגוים").

נוסף על היותו תלמיד חכם ומחבר ספרים, נודע גם בחיבתו הגדולה לכתבי יד וספרים עתיקים. לימים רכש את ספרייתו הגדולה של החיד"א והוציא מתוכה לאור כמה מחיבורי הגאונים הקדמונים. לפרנסתו עסק כמגיה בבית הדפוס הידוע של ר' משה ב"ק. בעל "נמוקי שזבנ"י", "הגהות והערות" על האלפסי, שו"ת הגאונים "חמדה גנוזה", וספרים נוספים.