ר' זלמן לובלינער – שו"ת תורת חסד – חלק אבן העזר – מהדורה ראשונה – ירושלים, תרס"ט

ר' זלמן לובלינער – שו"ת תורת חסד – חלק אבן העזר – מהדורה ראשונה – ירושלים, תרס"ט

ספר שאלות ותשובות תורת חסד, חלק ב על אבן העזר, מאת הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן פרדקין (ר' זלמן לובלינער). ירושלים, [תרס"ט 1909]. מהדורה ראשונה.

[3], ו, ט-י, ט-קיז, [5] דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי קל. קרעים בשער (מחוזקים בנייר דבק; הדבקת נייר בשוליים הפנימיים) ובשולי מספר דפים נוספים. התכהות הנייר בדפים נז-נח (נייר שביר). כריכה חדשה.

הגאון מלובלין רבי שניאור זלמן פרדקין (לאדיער), בעל ה"תורת חסד", מחשובי חסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורו. נולד בשנת תק"צ בעיירה החב"דית ליאדי ונקרא על שם אדמו"ר הזקן בעל התניא והשלחן ערוך. נודע מגיל צעיר כ"עילוי" וכגאון מופלג. על פי הוראת רבו ה"צמח צדק", העניק הסכמה לספר "לקוטי תורה" (בה הוא מתואר כאחד מ"חכמי זמנינו"). ה"צמח צדק" אף התבטא עליו פעם ואמר שניתן "לסמוך עליו". לאחר הסתלקות ה"צמח צדק", התקשר לאדמו"רי ליובאוויטש: אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב. פעל רבות להכתרת אדמו"ר המהר"ש כנשיאה הרביעי של חסידות חב"ד. היה בין המסמיכים של המהר"ש לרבנות. אדמו"ר הרש"ב אמר עליו, שגם: "בדורות קדומים היה נחשב לגאון".

היה מתלמידיו המובהקים של הגאון החסיד ר' אליהו יוסף ריבלין מדריבין. כיהן בתחילה כרבה של פאלאצק, ובשנת תרכ"ח התמנה לכהן פאר כרבה של העיר לובלין. בלובלין כיהן כעשרים שנה, והתפרסם כאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תרנ"ב עלה לירושלים והוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים (לצד המהרי"ל דיסקין ורבי שמואל סלנט). עמד בראש בית הדין של כוללות החסידים בירושלים. נהג לקבל "קוויטלאך" כאדמו"ר, ועל מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".

בעל "בית רבי" כותב: "הרב הגאון ר' שניאור זלמן זלה"ה ראבד"ק פאלאצק, גאון גדול והיה מסתופף בצל רבינו [ה"צמח צדק"] נ"ע. גם היה תלמיד הגאון ר' אליהו יוסף [ריבלין] זלה"ה... ונתקבל לרב בלובלין והיה שם שנים הרבה. וזה איזה שנים שקבע דירתו באה"ק... והיה שם רב הכולל דחסידים, וירעדו שם לשמו ולזכרו. אחר פטירת רבינו [ה"צמח צדק"] היה הוא נוטה אחר אדמו"ר הר"ר שמואל נ"ע... היה חליפות מכתבים ממנו עם אדמו"ר הר"ר שלמה זלמן נ"ע מקאפוסט [ה"מגן אבות"], והיה כותב אליו בחרדת הכבוד, ואדמו"ר גם כן היה משיב לו בכבוד גדול כיאות לערכו.." (חלק ג, פרק י).