|
פריט 19:
יוסף צבי גייגר - כרזה לסוכה - תפילה כשנכנסים לסוכה ונוסח הזמנת האושפיזין - צפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $400
מחיר פתיחה:
$
400
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 17% על העמלה בלבד
|
יוסף צבי גייגר - כרזה לסוכה - תפילה כשנכנסים לסוכה ונוסח הזמנת האושפיזין - צפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20
כרזה מעוטרת לסוכה, מעשה ידי ר' יוסף צבי גייגר (1870-1944). [צפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20].
דיו, צבעי מים וצבעי גואש על נייר.
במרכז הכרזה, בכתב-יד אמן, כתוב נוסח "תפלה כשנכנסין לסוכה", ומתחתיה, בשבעה טורים, נוסח הזמנת האושפיזין לכל יום מימי החג. בראש הכרזה שתי תפילות נוספות: "יהי רצון" הנאמר בשעת אגודת הלולב ו"יהי רצון" הנאמר קודם לנטילת הלולב. הטקסט מוקף במסגרת מסוגננת, דמוית קשת כפולה הנתמכת על שני עמודים. בנקודת המפגש של שתי הקשתות נראים לוחות הברית, כתר תורה ונשר. על הקשת הימנית ניצב אייל ועל הקשת השמאלית - אריה. כותרות התפילות, וכן שמות האושפיזין, כתובים בדיו סגולה. הדף מוקף במסגרת מסוגננת נוספת.
נכדו של ר' יוסף צבי גייגר, בנימין גייגר, מספר בספר זיכרונותיו על סוכת סבו ועל קישוטיה: "הסוכה שלו הייתה מהיפות בעיר. על קישוטיה טרח סבא ימים רבים לפני בוא החג. מובן שאנו הנכדים הצטרפנו בשמחה רבה לעשייה ולקישוט, כשהתכונה מלווה את כל המשפחה מראשית חודש אלול. עם גמר הבנייה כוסו הקירות בסדינים לבנים וצבעוניים. עליהם נתלו פלקטים מצוירים ומאוירים שהכין סבא במו ידיו כל שנה מחדש. זכור לי במיוחד הפלקט של האושפיזין שהפליא את עיני כל המתבוננים בו. כמו כן היו ציורים של המקומות הקדושים, קבר רחל ומערת המכפלה וגם מגזרות נייר של חיות ועופות. תקרת הסוכה הייתה האטרקציה העיקרית בסוכתנו. היא כוסתה בשכבה של הדס ריחני שהובא מהר הג'רמק, ותלויים היו קישוטים רבים שהכין סבא [...] שמע סוכתו היפה של ר' יוסל טודרוסעס הגיע לקהל גדול שבא לראותה בכל ימי החג. גאוות הנכדים הייתה גדולה בראותם ובשומעם את קריאות השמחה וההתפעלות של המבקרים".
הכרזה חתומה בחותמת הדיו של עזבון ר' יוסף צבי גייגר.
55X41.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. קרעים וקרעים חסרים, מתוקנים בהדבקת נייר בצדה האחורי. תיקונים בנייר דבק חומצי. כתמים.
ספרות: בנימין גייגר, אחד מזקני צפת. דפי חיים, 2011. עמ' 26.
ר' יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.
