כף 'חדר הייחוד' של חתונת הרבי מליובאוויטש – כף כסף גדולה מירושת האדמו"ר הרש"ב

כף 'חדר הייחוד' של חתונת הרבי מליובאוויטש – כף כסף גדולה מירושת האדמו"ר הרש"ב

כף כסף גדולה שהונחה על מפתן 'חדר הייחוד' בחתונת הרבנית חיה מושקא עם רבי מנחם מענדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) – ורשה, י"ד כסלו תרפ"ט. הכף, שבאה מירושת האדמו"ר הרש"ב, הונחה גם בחתונת שתי בנותיו הנוספות של האדמו"ר הריי"ץ – חתונת בתו הבכורה הרבנית חנה עם הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג), בחצר הרבי ברוסטוב ביום י"א סיון תרפ"א, וחתונת בתו הצעירה הרבנית שיינא עם הרב מנחם מענדל הכהן הורנשטיין, בעיירת הנופש לאנדווארוב (לנטבאריס Landwarów), ביום יו"ד סיון תרצ"ב.

כסף (84) חתום בחותמת העיר וילנה - 1871, ובחותמת היצרן M. Shakov (м. шаковь).

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכף הגדולה מכסף של סבי [האדמו"ר הרש"ב]. בחתונה שלי וגם בחתונה של אחיותיי [הרבניות חיה מושקא שניאורסון ושיינא הורנשטיין] נכנסנו מעל הכף ברגל ימין אל חדר הייחוד. בכל שלושת החתונות השתמשו בה. הכף הגיעה במשלוח [מאירופה לארה"ב] בתום מלחמת העולם השנייה. הוריי [האדמו"ר הריי"ץ ורעייתו הרבנית נחמה דינה] בכו בשעה שראו את הכף, מפני שאז כבר נודע לנו שאחותי הצעירה [הרבנית שיינא] וגיסי [רבי מנחם מענדל הורנשטיין] נספו [בשואה]". האישור מתוארך – 14 בפברואר 1989. מצורפת קופסת עץ שכנראה שימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם המעמד שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).

כף כסף על מפתן "חדר ייחוד"
מנהג חב"ד להניח כף כסף על מפתן 'חדר הייחוד': "לאחרי החופה קודם שנכנסים לחדר יחוד, מניחים כף של כסף על האסקופה והחתן צועד 'איבער איר' – עליו מלמעלה, ואחר כך נכנסת הכלה וכו'" (ספר המנהגים, עמ' 76).

טעם המנהג (מובא בשם המשפיע הרב ברוך בליז'ינסקי מכפר חב"ד) הוא משום שהאישה מתקדשת ב'קידושי כסף' (כסף מסמל בתורת החסידות את ענין האהבה 'נכסוף נכספתי'), וכדי להשלים את ענין 'קידושי כסף' שחסר בקהילות הנוהגות לקדש בטבעת זהב מניחים על מפתן 'חדר הייחוד' כף עשויה כסף (כאן; וראה גם: תורת מנחם, חלק י', עמ' 199-200).

בשיחת שבת פרשת וישלח, י"ד כסלו תשי"ד – התוועדות לרגל יובל 25 לנישואי הרבי מליובאוויטש – תיאר הרבי בארוכה את המנהגים השונים שנהגו בחתונתו ובחתונת גיסותיו בנות האדמו"ר הריי"ץ ("זיינע קינדער'ס חתונה") – נוסח ההזמנה, זמן "קבלת הפנים" והחופה", כתיבת הכתובה, ההובלה לחופה, שושביני החתן והכלה, קידושין בטבעת זהב, שבירת הכוס, וכן הנחת כף כסף בפתח 'חדר הייחוד':
"כשהוליכו את החתן והכלה – כ"ק אדמו"ר שליט"א [הרבי מליובאוויטש] והרבנית הצדקנית מרת חי' מושקא – בי"ד כסלו תרפ"ט – לחדר היחוד, - חדר היחוד היה באחד מחדרי הישיבה. גם הקבלת פנים נערכה באחד מחדרי הישיבה. והחופה נערכה בחצר הישיבה, תחת כפת השמים. הסעודה – נערכה במקום אחר... – ע"פ רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"ץ] שבישיבה יערך רק החלק הרוחני של החתונה – היתה מונחת על סף דלת חדר היחוד כף של כסף, והציווי היה שלא לדרוך עליה, אלא רק לעבור על גבה. הסדר היה שבתחילה נכנסו גם המחותנים [...]" (שם, עמ' 200).
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עזבו הרבנית שיינה ובעלה הרב מנחם מענדל הורנשטיין את מקום מגוריהם בפריז ונסעו לעיר אוטבוצק בפולין כדי לסייע להוריו הקשישים והחולים - הרב משה והרבנית חיה מושקא הורנשטיין. למרות ההשתדלויות והמאמצים הרבים, לא עלה בידי הריי"ץ לחלצם מגיא ההריגה הנאצי, ובראשית שנת תש"ג נרצחו במחנה ההשמדה טרבלינקה (יחד עם אחיינם יקותיאל יעקב יוסף ליס, בנם של ר' קלמן ושרה ליס, שהתייתם מהוריו ואומץ בידי דודיו הרבנית שיינא והרמ"מ הורנשטיין שלא נפקדו בפרי בטן). כדי לא לצערו הוסתר דבר מותם מאדמו"ר הריי"ץ עד להסתלקותו בשנת תש"י [עם זאת, סביר להניח, שבשעה שכף הכסף שלפנינו הגיעה לארה"ב בתום מלחמת העולם השנייה, ולאור הידיעות הרבות שבאו על היקף מעשי הרצח ועל השמדת יהדות אירופה, הניחו הרבנית נחמה דינה ובעלה האדמו"ר הריי"ץ מה עלה בגורל בתם וחתנם, מהם לא קיבלו אף ידיעה מאז שנת תש"ב].

אורך: 23.5 ס"מ. מצב טוב.