דף מודפס - תקנון חברת "שפה ברורה" - ירושלים, תרמ"ט - וריאנט בו נזכר רבי שמואל סלנט - הסכמות "הראשונים לציון" רבי ...

דף מודפס - תקנון חברת "שפה ברורה" - ירושלים, תרמ"ט - וריאנט בו נזכר רבי שמואל סלנט - הסכמות "הראשונים לציון" רבי יעקב מאיר, רבי רפאל מאיר פַּאניזֶ'ל וה"יש"א ברכה"
תקנון חברת "שפה ברורה", שפעלה בירושלים בשלהי המאה ה-19 למען קידום הוראת הלשון העברית והרחבת השימוש בה כשפת דיבור. [ירושלים, תרמ"ט 1889].
דף מודפס משני צדיו - בצדו האחד תשעה סעיפים המגדירים את צביונה ותכליתה של חברת "שפה ברורה", כמו גם את האמצעים להגשמת מטרותיה, ובצדו השני חתימותיהם (בדפוס) של ארבעת המייסדים: רבי יעקב מאיר (לימים "הראשון לציון"), אליעזר בן יהודה (עורך עיתון "הצבי" ו"מחייה השפה העברית"), הרב חיים הירשנזון (מחנך ואיש הציונות הדתית), וחיים קלמי (מחנך, שד"ר וחבר "ועד העדה הספרדית בירושלים").
מתחת לחתימות המייסדים, הסכמות רבני ומנהיגי היישוב היהודי הישן בירושלים: יו"ר החברה יצחק ד'ארבלה (מנהל בית החולים רוטשילד בירושלים), "הראשון לציון" רבי רפאל מאיר פַּאניזֶ'ל, אב"ד העדה הספרדית רבי יעקב שאול אלישר (ה"יש"א ברכה", לימים "הראשון לציון"), המדפיס רבי ניסן (נסים) בק (בן המדפיס רבי ישראל בק, ממונה כולל וואהלין), אפרים כהן (מנהל בית הספר למל).
הדף שלפנינו ידוע בשני וריאנטים. בעותק שלפנינו מופיע בסוף התקנון משפט נוסף, ובו הסכמה משוערת של רבי שמואל סלנט להקמת החברה: " הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט נ"י עתה הוא בעה"ק חברון ת"ו, ובטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בעותקים אחרים של התקנון הושמט משפט זה (ראה על כך להלן).
חברת "שפה ברורה" נוסדה באופן רשמי בירושלים ביום ה' אלול תרמ"ט. מטרתה המפורטת בתחילת התקנון שלפנינו היתה הנחלת השפה העברית כשפה מאחדת בין כל הזרמים בארץ ישראל: "לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ ישראל את לשונות העלגים, השרגון האשכנזי והספרדי וכו' המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים... עד שהספרדי יקרא 'יהודי' רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא 'יהודי' לאשכנזי ולא לספרדי כידוע, והפרוד הזה הוא שעומד לשטן... ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג... וגורמת שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות...". לצורך מטרה זו החליטה החברה לנקוט בצעדים הבאים: העסקת נשים דוברות עברית אשר תלמדנה את הנשים והבנות היהודיות דיבור בעברית, לצד קריאה וכתיבה בעברית; הנהגת דיבור עברית בתלמודי התורה ובבתי הספר; ייסוד "ועד ספרות" מיוחד שיפעל להדפסת ספרים בעברית (ועד זה התפתח מאוחר יותר ל"ועד הלשון העברית"); הפצת ספרים בעברית ועידוד דיבור בעברית בכלל.
מייסדי החברה, שניסו לעורר אהדה לתכניתם בקרב הציבור הרחב, פנו אל חכמי העדה הספרדית וראשי העדה האשכנזית בירושלים וניסו לגייס את תמיכתם למטרות החברה. חכמי העדה הספרדית הציבו שני תנאים מקדימים לתמיכתם: ראשית, על החברה להתרחק מכל ויכוח אידיאולוגי או פעילות לאומית ופוליטית שעלולה לסכן אותם אל מול שלטונות האימפריה העות'מאנית (כדי להניח את דעתם הצהירו מייסדי החברה בסעיף א' בתקנון שלפנינו: "לא תהיה החברה חברת משכילים... ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית פשוטה בלי כל גון מיוחד בדבר שאינה נוגע לתכליתה", וכן בסוף סעיף ב': שהחברה תמלא את כל חובותיה "לארץ מלדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה"); שנית, על החברה לקבל את תמיכתה, או לכל הפחות את אי-התנגדותה, של ההנהגה האשכנזית, אשר נרתעה ממגמות החילון וההשכלה של כמה מראשי החברה, ובייחוד ממייסד החברה אליעזר בן יהודה. לצורך כך, פנו המייסדים אל רבי שמואל סלנט, שהיה מנהיגה הבלתי-רשמי של העדה האשכנזית בירושלים, כדי לקבל את הסכמתו.
את המשך מהלך הדברים מתאר החוקר יוסף לנג (במאמרו "'שפה ברורה' - לבירור יסודה והתפתחותה", קתדרה, 68, תשנ"ג, עמ' 67-79): משלחת בת שני נציגים - רבי יעקב מאיר ומר חיים הירשנזון, יצאה אל ביתו של רבי שמואל סלנט, אך הוא נעדר מביתו באותה עת ונבצר מהם לקבל את הסכמתו לענין. בינתיים קרב מועד ההתכנסות הרשמית של החברה, שנקבע ליום ראשון, ה' אלול תרמ"ט, בביתו של יו"ר החברה הרופא יצחק ד'ארבלה, ולצורך כך נדפס התקנון שלפנינו, אשר בשוליו נוספה הסכמתו המשוערת של רבי שמואל: "הרה"ג הגדול ר' שמואל סאלאנט... בטוחים אנו שהוא לא יתנגד להרעיון הנעלה הזה ועוד הוא ישמח בו". בהמשך, עוד טרם קיום האספה, נודע סירובו של רבי שמואל להעניק הסכמה, והתקנון נדפס בשנית, הפעם ללא המשפט הנ"ל. הנוסח החדש הופץ ונעתק לאחר מכן גם בעיתונות התקופה. לפנינו אפוא הנוסח הראשון של התקנון, שנדפס קודם שנודעה סירובו של רבי שמואל סלנט להעניק לחברה את הסכמתו.
הצלחתה של חברת "שפה ברורה" היתה חלקית בלבד. קהילות הספרדים והתימנים תמכו בה ונעזרו על ידה, ואילו האשכנזים התנגדו לה ואף הובילו מאבקים שונים נגדה. החברה לא הוסיפה להתקיים זמן רב, ועיקר המאמצים להחייאת השפה העברית נמשכו לאחר סגירתה על ידי חברות אחרות, ובעיקר על ידי יורשתה "ועד הלשון העברית", שעם קום המדינה הביא להקמתה של "האקדמיה ללשון העברית" הפועלת עד ימינו.
ראה: יוסף לנג, '"שפה ברורה" - לבירור יסודה והתפתחותה', קתדרה, 68 (תשנ"ג), עמ' 67-79.
[1] דף. 34 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל. קרע חסר בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.