ששה סדרי משנה עם פירוש רבי עובדיה מברטנורא - ונציה, ש"ח-ש"ט - מהדורה ראשונה של פירוש רבי עובדיה מברטנורא - ששה כרכים

ששה סדרי משנה עם פירוש רבי עובדיה מברטנורא - ונציה, ש"ח-ש"ט - מהדורה ראשונה של פירוש רבי עובדיה מברטנורא - ששה כרכים

ששה סדרי משנה, עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורא. ונציה, דפוס קארלו קוויריני, ש"ח-ש"ט [1548-1549]. מהדורה ראשונה. ששה כרכים.
מהדורה ראשונה של פירושו הנודע של רבינו עובדיה מברטנורא על המשנה.
רבינו עובדיה ירא מברטנורא (הרע"ב; נולד בסביבות שנת ר', נפטר בסביבות שנת ר"פ), גדול מפרשי המשנה ומגדולי חכמי דורו. נולד באיטליה בעיר ברטנורה (Bertinoro), והיה תלמידו של המהרי"ק. בראשית דרכו שימש ברבנות קאסטילו. בשנת רמ"ז, החל בהכנות לעלייתו לארץ ישראל. בדרכו לארץ נדד במספר מקומות, עד שבחודש ניסן רמ"ח הגיע לירושלים ונתמנה שם לרבה של העיר. כבר בדורו זכה להערכה רבה, וכפי שכותב עליו הרדב"ז: "האיש הזה היה מפורסם בחכמה וראש לכל רבני ירושלים", "כל חכמי צרפת וספרד ואשכנז שבירושלם היו יושבים לפניו כפופים לו" (שו"ת הרדב"ז חלק רביעי, סימן אלף קפ [קח]). רבי עובדיה כתב מספר חיבורים, ביניהם "עמר נקא" על פירוש רש"י לתורה, אך גולת הכותרת שבחיבוריו הוא פירושו הידוע למשנה, שהפך - בדומה לפירוש רש"י לתלמוד - לפירוש היסודי והנלמד ביותר, ונדפס באלפי מהדורות המשנה מאז ועד ימינו.
לפנינו ששה כרכי המהדורה הראשונה. שלושת הכרכים הראשונים (זרעים, מועד ונשים) נדפסו בשנת ש"ח, ושלושת הכרכים האחרים (נזיקין, קדשים וטהרות) נדפסו בשנת ש"ט. בסופי שני הכרכים הראשונים קולופון המביא לבית הדפוס "מאיר בר יעקב איש פירענץ" (ראה: א"מ הברמן, המדפיסים בני ר' יעקב פרענציני בוויניציאה, ארשת, א, תשי"ט, עמ' 61-90). בסוף כרך קדשים נדפסו דברי סיום עם שבחיו של המחבר, מאת המגיה רבי משה בן רבי זכריה מקורפו, ושיר בשבח המחבר מאת המו"ל הנ"ל. בין היתר כותב רבי משה בן רבי זכריה: "ועובדיה היה ירא את ה' מנעוריו... היה עם ה' אלהיו והשפיע והופיע עליו נצוץ מהוד זיו יקרו ונפתחו לו מעיינות שערי חכמה שערי בינה ונכנס בגן ה'... ועלינו לשבח לסבת הסבות ועלת העלות אשר חנן למין האנושי בדורותינו אלו איש גבור חיל במלחמתה של תורה... רב החובל בים התלמוד... שנכנס לפני לפנים בתורה האלהית... הציע את המשנה... דבריו מתוקים לכל פיות, בנויים לתלפיות... ודרש במעגלי עגילי הצדק... ובפרט במשנה שלא בנו עליה תלמוד... אליכם אישים אקרא אוהבי התורה ולומדיה... הכינו עצמם להשיג הספר הזה שלספיריו אין ספירה...".
ברוב הכרכים מוזכר בשער: "החכם כהר"ר עובדיה כמהר"ר זכריה זלה"ה" שהביא את הספר לדפוס. רבי עובדיה בן רבי זכריה הוא אחיינו של הרע"ב, כמבואר בהקדמת הספר מקרא קודש על מגילת רות (ונציה שמ"ה): "...עובדיה המון מברטנורה זצ"ל אשר שם נפשו בכפו להוציא לאורה פירוש המשניות של רבנו עובדיה דודו זצ"ל...".
חתימה בשער סדר מועד: "אלקנה רוב'ירו". רישומים בדף השער של כרך קדשים ומעבר לדף השער של כרך טהרות. רישומים והגהות בשולי דפים, בכתיבה ספרדית (ברובם - ציון סדר לימוד המסכתות לפי סדר פרשיות השבוע).
ששה כרכים. זרעים: ב-עג דף. חסר דף השער (שני צדיו הושלמו בצילום על פני שני דפים). דף נה נכרך לאחר דף נח (המסומן בטעות כדף סד). מועד: פז דף. נשים: סה דף. חסר דף אחרון (הושלם בצילום). נזיקין: ג-פה, [1] דף. חסרים שני הדפים הראשונים (הושלמו בצילום). קדשים: צז, [1] דף. טהרות: קכו דף. 18.5-19.5 ס"מ. מצב כללי בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמי רטיבות רבים בכרך השישי. עקבות רטיבות עם סימני פטריה בכרך השני והשלישי. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. בכרך הראשון קרעים גדולים חסרים בחלק מהדפים, משוקמים במילוי נייר, עם השלמות של הטקסט בצילום. קרעים חסרים בחלק מדפי השער, עם פגיעה קלה בדגל המדפיס בכרך השישי. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם במילוי נייר. הדבקות נייר לחיזוק בשולי הדפים במספר מקומות. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. כריכות עור חדשות (אחידות).

הפירוש המקיף הראשון על המשנה מאז הרמב"ם, והתפשטות לימוד המשנה
פירוש רבינו עובדיה מברטנורא היה הפירוש המקיף הראשון שנכתב על המשנה, מאז חיבורו של הרמב"ם על המשנה.
לימוד המשנה כחיבור בפני עצמו, ללא התלמודים, לא היה נפוץ במרבית תפוצות ישראל במשך מאות בשנים. עד למאה ה-15 כמעט ולא ניתן למצוא ספרי משנה ללא תלמוד. תלמידי חכמים סמכו על דברי רבינו תם כי התלמוד הבבלי בלול מן הכל - מקרא, משנה ותלמוד - ולא עסקו במשנה לעצמה. גם פשוטי העם עסקו במקרא ובמדרש, אך לא במשנה. שונה היה הדבר באיטליה וביוון, ובכל המרחב הביזנטי שהושפע מארץ ישראל, שבהם עסקו בלימוד המשנה לעצמה, ועד היום מרבית כתבי-היד של המשנה שהשתמרו באים דווקא מאזור זה. המשנה הייתה שגורה בפי חכמי איטליה, ואלו כתבו על המשנה פירושים וביאורי מילים. במקום זה קמו גדולי מפרשי המשנה דוגמת ר"י בן מלכי צדק, רבינו הלל, רבי דניאל ועוד. ייחודי היה הרמב"ם במרחב שלו, שכתב פירוש על כל המשנה, אך גם הוא התבסס רבות על נוסח המשנה שבבבלי, והחדיר תיקונים רבים מתוך נוסח המשנה שבבבלי, שהיה שונה מנוסח המשנה שרווח בארץ ישראל. המשנה גם נדפסה לראשונה בנפולי שבאיטליה בשנת רנ"ב (1492).
רק במאה ה-16 החלה תנופה מחודשת של לימוד המשנה בשאר תפוצות ישראל. לכך תרמו כמה גורמים: ראשית, קריאתם של כמה מחכמי ישראל ללימוד המשנה, בראשם המהר"ל מפראג שסבר כי ראוי שכל נער ילמד משנה כבר בגיל צעיר כבסיס לתלמוד. בהקדמה לפירושו "תוספות יום טוב", מספר תלמידו של המהר"ל - רבי יו"ט ליפמן הלר, כי בהשפעת רבו החלו קבוצות וחבורות רבות ללמוד משנה יחדיו. אחריו הגיעו גם רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר" ולאחר מכן הגר"א מווילנא שקראו אף הם לעסוק בלימוד המשנה. שנית, בד בבד עם התעוררות זו התפשטה השקפת המקובלים כי המשנה מגלמת את התורה שבעל פה ומסומלת בספירת מלכות המייצגת את השכינה. המקובלים הרבו לדבר על תיקון הנשמה שיש בלימוד המשנה, וכך גם ה"מגיד" משמים שנגלה לבית יוסף הפליג לשבח את שינון המשניות שלו. שלישית, התפשטות הדפוס ותופעת הדפסת המשנה בנפרד מהתלמודים, תרמו לא מעט להתגברות לימוד המשנה.
כאמור, הפירוש הראשון על כל המשנה מאז פירוש הרמב"ם היה פירושו של רבי עובדיה מברטנורא. סביר להניח שחיבור פירושו היה תוצאה של מנהג מקומו לעסוק בלימוד המשנה כשלעצמה. לאחר הדפסתו התפשט הפירוש בכל רחבי העולם, ונדפס במהדורות רבות כבר בשנים שלאחריו. קרוב לוודאי שגם לפירושו הבהיר והקולח היה חלק גדול בהתפשטות לימוד המשנה בכל קהילות ישראל.
(ראה: י' זוסמן, 'כתבי יד ומסורות נוסח של המשנה', דברי הקונגרס העולמי השביעי למדעי היהדות, ג, תשל"ז, עמ' 215-250; א' ארנד, 'לימוד משנה וחברות משנה בעת החדשה', JSIJ, י 2004, עמ' 19-53; י' פליישמן, החזרה למשנה בעת החדשה המוקדמת, עבודת מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים תשפ"א).