מכתבה לנסיעות של האדמו"ר הרש"ב – עם אישור חתום בידי נכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי'

מכתבה לנסיעות של האדמו"ר הרש"ב – עם אישור חתום בידי נכדתו הבכורה הרבנית חנה גורארי'

מִכְתָּבָה לנסיעות (Travel writing desk) של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש.
מכתבה לנסיעות (אנגליה או צרפת, אמצע-סוף המאה ה-19 בקירוב) - תיבה עשויה עץ; בפנים התיבה שני לוחות מחופים בד הנפתחים למשטח כתיבה. תחת הלוחות, שני חללי אחסון לניירת. חמישה תאים קטנים מלפנים לאכסון כלי כתיבה, קסתות דיו וחותמות. מנגנון נעילה בחזית התיבה (חסר מפתח). עיטור עשוי פליז (בצורת מגן) בחזית.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ ונכדתו של האדמו"ר הרש"ב: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שולחן הכתיבה הגדול לנסיעות של סבי הרש"ב. הוא העניק לי אותו במתנה בקיץ 1918". האישור מתוארך – 17 בספטמבר 1989.

האדמו"ר הרש"ב (תרכ"א-תר"פ), הרבי החמישי בשושלת חב"ד ומגדולי מנהיגי יהדות רוסיה, היה ידוע חולי ונהג לערוך נסיעות רבות ותכופות לעיירות מרפא שונות, ברוסיה ומחוצה לה, כדי לשאול בעצתם של רופאים מומחים. לצד צורכי הרפואה, התמסר הרש"ב בכל מאודו ונפשו בנסיעותיו אלו להטבת מצבם החומרי והרוחני של היהודים בכלל ושל יהדות רוסיה בפרט. הוא ערך נסיעות לערים הגדולות מוסקבה ופטרבורג כדי לבטל גזירות שונות שהוטלו על היהודים בידי שלטון הצאר, השתתף באספות הרבנים, שלח שליחים לקהילות יהודיות מרוחקות ודאג להקמת מקוואות והדפסת ספרים, סייע לחיילים יהודיים במלחמת רוסיה-יפן ולפליטי ויתומי המלחמה, ועשה פעולות רבות נוספות לשימור גחלת היהדות.
נסיעתו הראשונה אל מחוץ לגבולות רוסיה הייתה לפריז בחורף תרמ"ד, כשנה לאחר הסתלקות אביו המהר"ש ועלותו על כס נשיאות חב"ד. נסיעה זו התארכה במשך כמעט שנה שלמה. מני אז ערך נסיעות נוספות לארצות שונות, כמה מהן היו ממושכות, וחלקן אף התארכו למעלה מחצי שנה. בין היתר ביקר הרש"ב בצרפת, אוסטריה, גרמניה, איטליה, צ'כיה, חצי האי קרים, יאלטה, ומקומות נוספים. לצד ההתכתבות הענפה שניהל עם מנהיגים ואישי ציבור, הרש"ב עסק במהלך נסיעותיו למקומות המרפא השונים, ובשהותו הממושכת בהם, גם בכתיבת מאמרי החסידות. כך כתב בזמן שהותו באוסטריה ובצרפת חלק מ"המשך" המאמרים הנודע "בשעה שהקדימו תער"ב" (סדרה בת מאה ארבעים וארבעה מאמרי חסידות עמוקים המהווים מעין חיבור עיוני ארוך ומבארים עיקרים וסוגיות יסוד בתורת חסידות חב"ד). לפנינו המכתבה הניידת בה השתמש הרש"ב במהלך נסיעותיו הארוכות והממושכות ברחבי רוסיה ובמדינות אירופה השונות, לצורך כתיבת מכתביו הרבים לבני ביתו, לחסידיו ובענייני הכלל, וכתיבת מאמרי חסידות.

סגור: 25X50X17 ס"מ; פתוח: 50X51.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מפתח המנעול ומכסה אחד התאים חסרים. פגמים קלים, סדקים ושברים קטנים (חלקם חסרים).

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת הרבי – "וכל כליו שהשתמש בהם... קדושתו עליהם"

הרבי בשיחותיו האריך בכמה הזדמנויות לבאר את גדר הקדושה השורה על חפצים ונכסים גשמיים שהשתמש בהם הצדיק, אף לאחר פטירתו מן העולם. באחת משיחותיו הרבי מצטט את דברי חמיו האדמו"ר הריי"ץ: "שהמקום שבו למד ועסק בתורה, וכל כליו שהשתמש בהם לצרכי העבודה, קדושתו [=של הצדיק] עליהם מחלקי בירורו בעולם". הרבי מסביר שכמו שחייו הרוחניים של הצדיק - שהיה אף בחייו מרכבה לשכינה - הם נצחיים ואין להם הפסק, כך ממשיכה השראת קדושת הצדיק לשרות בביתו ובכל חפציו שהשתמש בהם לצורכי עבודתו את השם יתברך, אף לאחר פטירת הצדיק מהעולם: "שחיי הצדיק הם נצחיים, ולא רק ברוחניות הענינים אלא גם – בנוגע למקום הגשמי וכליו הגשמיים (שולחנו וכסאו כו')... כי קדושתו של הצדיק חודרת בכל עניניו". הרבי מדגיש יתרה מזו, ש"קדושת המקום והכלים כו' של הצדיק (גם לאחר הסתלקותו) היא באותו האופן כהזמן שהצדיק השתמש בהם בפועל, נשמה בגוף" (לקוטי שיחות, לב, עמ' 19-27).

"און פארניצן געזונטערהייט" - "להשתמש בבריאות"

בספר "בכל ביתי נאמן הוא" (עמ' 539-542), הפורס את מסכת חייו ופועלו של הגה"ח ר' שניאור זלמן גוראריה ע"ה - הגביר החב"די המפורסם, מאנשי סודו של הרבי מליובאוויטש, מסופר: "תחביב יוצא דופן היה לו לר' זלמן... באוצרותיו אסף ושימר... חפצים ופריטי לבוש של הרביים. הון רב ומאמצים בלתי נלאים השקיע ר' זלמן בתחביב נדיר זה... כל אימת שהזדמן לידיו חפץ נוסף מאוצרות הנשיאים היה קורן מאושר משל רשם זה עתה רווח אגדי בעסקיו". בפרט השקיע ר' זלמן באספנות של פריטי לבוש של האדמו"ר הריי"ץ שקיבל במשך השנים מהרבנית נחמה דינה.

בשנת תשמ"ה, כשאירעה "פרשת הספרים" הידועה, במהלכה נגנבו ספרים מספריית ליובאוויטש השייכים לבית הרבי ונמכרו ברחבי העולם, נשא הרבי מליובאוויטש מספר שיחות נרגשות בהם אמר שכל מי שמחזיק מן הספרים הגנובים, שידע שהוא מחזיק "פצצה מתקתקת" בביתו. ועל כך מסופר: "חשש רב מילא את ר' זלמן למשמע השיחה, היות וחלקים מהאוסף של חפצי רבותינו נשיאנו נרכשו על ידו ממשפחת בית רבי, שנהגו למכור לו חפצים שונים של הרבי הקודם [=הריי"ץ]. ר' זלמן כתב לרבי בפרטיות את רשימת החפצים שברשותו וממי וכיצד קיבל כל אחד מהם. רק כשהגיע אליו המענה, שבה אליו רוחו. הרבי השיב כי הוא רשאי להחזיק בכל הדברים המצויים תחת ידו, "און פארניצן געזונטערהייט" (ולהשתמש בבריאות).

מתשובה זו מובן, בפשטות, כי זעקתו של הרבי הייתה רק אודות הספרים הגנובים, שנלקחו באופן של גניבה ורמייה, ולא על פריטים שהושגו בדרכים ישרות וכשרות.