הקלטת נאום ”הכרזת המדינה” של מנחם בגין ברדיו ”קול ציון הלוחמת” – ו' באייר תש”ח – פרסום ראשון של ההקלטה שנגנזה מיד לאחר שידור הנאום - הקלטה יחידה, שלא פורסמה מעולם, של נאומו של מנחם בגין ביום ו' באייר תש”ח, יום לאחר קום מדינת ישראל. במוצאי שבת, ו' באייר תש”ח (15.5.1948), ערבו של היום הראשון לעצמאותה של מדינת ישראל, נשא מנחם בגין נאום בתחנת הרדיו המחתרתית של האצ”ל, ”קול ציון הלוחמת”. בנאומו זה, המהווה מעין ”הכרזת עצמאות” אלטרנטיבית לזו של דוד בן-גוריון, התייחס בגין לפירוק המחתרת, לצורך בצבא חזק ומאומן, למדיניות החוץ ההכרחית עם ארה”ב ובריה”מ, לשיבת ציון, ועוד, והתווה למעשה את קווי היסוד האידיאולוגיים של המפלגה שעמד להקים – תנועת החרות. היה זה נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין מאז ירד למחתרת ושידורה האחרון של תחנת הרדיו ”קול ציון הלוחמת” (בתום נאומו של בגין שונה שמה של התחנה ל”קול החרות”). מסיבות שטרם הובהרו, החליטו אנשיו של בגין לגנוז את הקלטת הנאום לאחר שידורו. נוסח הנאום המוכר כיום (נאום ”השחר המאדים”) מבוסס על טיוטה מוקדמת, שונה מהנאום ששודר. ההקלטה שלפנינו נשמרה, על אף שהאמינו שאינה קיימת עוד, ומאפשרת האזנה לדבריו של אחד המנהיגים הבולטים בתולדות מדינת ישראל, כפי ששודרו בנאום נרגש לאזרחי ישראל עם קום המדינה. בגין נחשב בחייו לנואם בחסד עליון. לאורך הקריירה הפוליטית שלו, נשא מספר נאומים שנחקקו בדברי ימי ישראל, ובהם הנאום נגד הסכם השילומים עם גרמניה, הנאום בעצרת הבחירות בשנת 1981 (נאום התגובה ל”נאום הצ'חצ'חים”), הנאום לאחר ביקור אנואר סאדאת בישראל ונאומים נוספים. ההקלטה שלפנינו מהווה דוגמה לסגנונו הסוחף וכישרונו הגדול. על אף שלא נאם מול קהל אלא דיבר למיקרופון בלבד בחדר סגור, ניתן לשמוע היטב את הפאתוס וההתלהבות בקולו וזאת בשונה מההקלטה שנעשתה לאחר שנים בה הוא מקריא את הנאום בצורה אינפורמטיבית בלבד. בפתח הנאום, מופיעה מעין ”הכרזה שנייה” על הקמת המדינה: ”קמה מדינת ישראל, והיא קמה 'רק כך': בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בייסורים ובקרבנות”; בהמשך, מתייחס בגין לצבא העברי והלוחם היהודי: ”הצבא העברי יכול להיות ומוכרח להיות מן המאומנים והמשובחים בצבאות העולם... הרוח של לוחמינו מהי? את זאת הוכיח הנוער העברי כולו, הנוער של ההגנה, הנוער של לח”י, הנוער של אצ”ל... אשר שום דור מדורות ישראל, מבר-כוכבא ועד הבילויים, לא ראה כמוהו”; וכן לפירוק האצ”ל: ”הארגון הצבאי הלאומי נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית... במדינת ישראל נהיה חיילים ובונים. לחוקיה נשמע, כי חוקינו הם. ואת ממשלתה נכבד, כי ממשלתנו היא. רק תיזהר נא הממשלה העברית... שהיא עצמה לא תיצור... מחתרת חדשה”. לא פעם, חורג בגין מן הטקסט הכתוב לשם הדגשות, חזרות והרחבות, ובמקומות מסוימים אף מוסיף קטעים שלמים שלא נדפסו בגרסה שפורסמה עד כה - תפקידה של האם העברייה בהקמת הארץ: ”בת ישראל הגיבורה, מי ימלל גבורותיך. ידוע ידענו את דמעותיך בלילות... חנה ושבעת בניה אינה עוד אגדה, את חנה, חנות לאלפים ולרבבות...”; סבלו ההיסטורי של העם היהודי: ”מאורע כביר זה קם והיה אחרי שבעים דורות, שבעים דורות של פיזור, של פירוק נשק, של שיעבוד, של נדודים בלי סוף ורדיפות...”; תרומתה של ארצות הברית להקמת המדינה, ועוד. סיפור ההקלטה שלפנינו יומיים לפני נאומו של בגין ב”קול ציון הלוחמת”, הגיע למטה האצ”ל בבית החולים ”פרויד” בתל-אביב שליח מטעם בן-גוריון ומסר את בקשתו לראות את טיוטת נאומו של בגין, כפי הנראה, על מנת לתאם בין נאומי הכרזת המדינה של השניים. בגין הסכים תחילה לבקשה, אולם בעקבות התנגדות מצד חבריו במפקדת האצ”ל, נאלץ לבסוף למסור לשליח תשובה שלילית. אירוע משמעותי זה אינו מתועד בספרות העוסקת בימי קום המדינה ולא בכתביו של בן-גוריון. הוא מוזכר בקצרה רק בספרו של בגין, ”המרד”: ”הוחלט אצלנו, כי אם דבר הקמת הממשלה יפורסם ביום ששי, יובא גלוי הדעת של הארגון הצבאי הלאומי לידיעת הציבור למחרת היום, במוצאי שבת, ו' באייר תש”ח. אולם יום, או יומיים לפני כן הופיע במטה שלנו... שליח אישי של מר בן-גוריון וביקש להודיעני, כי יושב ראש הסוכנות היהודית מבקש לראות את טכסט הנאום אשר עמדתי לשדר. אפשר להניח – אולי אפשר גם להבין – כי למר בן-גוריון היו סיבות לגלות התענינות מוקדמת בגילוי-הדעת של הארגון הצבאי הלאומי. בקשתו נמסרה לי גם ברוח טובה. לי לא היו כל סיבות לכחד את עמדתנו בפני מי שעמד להיות ראש הממשלה הזמנית, על כן הסכמתי להמציא לו את טכסט הנאום לאחר שאכינו. אך חברי סברו כי אין הצדקה להסכמתי. קבלתי את דעתם. לשליחו של מר בן-גוריון ניתנה תשובה שלילית, אינני מצטער על כך. אני מצטער על עניין אחר הקשור בתוכן נאומי” (”המרד”, מנחם בגין. הוצאת אחיאסף, תל-אביב, 2003, עמ' 504-505). במוצאי שבת, ו' באייר תש”ח, בשעה שמונה בערב, ניגש מנחם בגין למיקרופון, ובשידור חי בתחנת הרדיו של האצ”ל, נשא בקול נרגש את נאומו לאומה. את הנאום הקריא מטיוטה שכתב מראש, אולם במהלך הנאום חרג מהנוסח הכתוב והכניס בו שינויים רבים ותוספות. על-פי עדויות שונות, היה בגין מתוח ביום שידור הנאום. ייתכן שהסיבה למתח לא היתה רק גודל המעמד, אלא גם עניינים אלו ואחרים הקשורים לתוכן הנאום. כפי הנראה, כעס בגין על שינויים שהוכנסו בנוסח שכתב מראש. נאומו של בגין נחרט על גבי תקליטים במלואו, אך לאחר השידור הוחלט במפקדת האצ”ל לגנוז את ההקלטה ולפרסם בציבור רק את נוסח הנאום שכתב בגין לפני השידור. הנוסח נדפס בחוברת מטעם האצ”ל, וכארבע שנים מאוחר יותר אף נעשתה הקלטה חדשה של בגין כשהוא מקריא את הנאום פעם נוספת, על-פי הנוסח הכתוב. הסיבה לגניזת ההקלטה המקורית לוטה בערפל, וייתכן שהיא נוגעת לאותו עניין בתוכן נאומו של בגין עליו הביע את צערו בספרו ”המרד” (ראה לעיל). למעשה, נוסח הנאום ששודר ברדיו ”קול ציון הלוחמת” לא זכה כלל לתיעוד ולא התפרסם עד היום. לפנינו עותק של נאומו המוקלט של בגין,