'היהודי שירה' - פרסום אנטישמי בעקבות משפט דוד פרנקפורטר. מינכן, 1937

'היהודי שירה' - פרסום אנטישמי בעקבות משפט דוד פרנקפורטר. מינכן, 1937

Ein Jude hat geschossen. Augenzeugenbericht vom Prozeß gegen David Frankfurter. München, Eher, 1937. "היהודי שירה. עדי ראייה ממשפטו של דוד פרנקפורטר". מאת התועמלן האנטישמי Wolfgang Diewerge. פרסום נדיר שיצא במטרה לעורר גלי אנטישמיות נגד היהדות הבינלאומית על רקע משפטו של דוד פרנקפורטר הסטודנט היהודי שהתנקש בחייו של מייסד סניף התנועה הנאצית בשווייץ וילהלם גוסטלוף. מינכן, 1937 - מהדורה ראשונה. הספר מלווה בלוחות תצלומים נדירים מאולם בית המשפט.

דוד פרנקפורטר יליד קרואטיה היה סטודנט יהודי צעיר שהתנקש בחייו של מייסד סניף התנועה הנאצית בשווייץ וילהלם גוסטלוף.  ב-4 בפברואר 1936 הגיע לביתו בעיירת הקייט דאבוס וירה בו 5 יריות מטבח קרוב אשר גרמו למותו. גוסטלוף, אזרח שווייצרי, שמונה לתפקיד המנהיג הארצי - "גאולייטר", לאחר שהצליח להשביע מעל 5,000 אזרחים שווייצריים כנאמני הרייך השלישי, עשה נפשות לרעיון שעל שווייץ לחבור לגרמניה והיה אחראי להפיכת דאבוס למרכז הנאציזם בשווייץ.

לאחר הרצח הסגיר פרנקפורטר עצמו לידי המשטרה המקומית ומשפטו נפתח בדצמבר 1936. התובע ד"ר פרידריך בריגר הסתייע  בעורך הדין הנאצי גרים - מאנשיו של שר התעמולה הנאצי גבלס. בית המשפט הטיל על פרנקפורטר שמונה עשרה שנות מאסר, שלילת זכויות אזרח וגירוש לצמיתות משווייץ לאחר ריצוי עונשו. הנאצים, שרתחו מזעם, לא הגיבו לרצח בפוגרום, בגלל סמיכות הזמנים למועד פתיחת אולימפיאדת ברלין (1936), והיטלר חשש מכך שתבוטל אם ינקטו באלימות ציבורית. 

מחבר הספר Wolfgang Diewerge היה מומחה בתעמולה אנטישמית ומאמין גדול בקונספירציות יהודיות ובעל ניסיון רב בתחום התקשורת התעמולתית. לאחר ההתנקשות שביצע פרנקפורטר ומתן גזר דינו פרסם וולפגן שני ספרים במטרה להלהיט את הרוחות בגרמניה נגד היהודים, אשר זהו הראשון שבהם. (השני פורסם כשנה לאחר מכן ב 1937).

בספרו, מציג וולפגן את פרנקפורטר כפועל מכוחה של היהדות הבינלאומית כולה, ולא כרוצח בודד שפעל על דעת עצמו. וכפי שכותב במבוא: "החומר הנוכחי נועד להבהיר את תמיכתו של הרוצח על ידי חבריו לגזע ויחסה של יהדות העולם לפשע שבצע במידה שטרם נראתה עד כה". הוא מביא מכתבי תמיכה מיהודים אשר נשלחו לפרנקפורטר בהיותו בכלא, מאמרים שנכתבו בעיתונות יהודית ופרסומים יהודיים שונים התומכים במעשה הרצח, וכן פרסומים של 'הליגה הבינלאומית נגד האנטישמיות' שנכתבו לעידוד המעשה. בחלק הארי של הספר מתאר הוא לפרטים את הדיונים שהתקיימו בבית המשפט באופן מגמתי, תוך שהוא מצטט מכתב התביעה, תגובות השופטים, החלטות השופטים, וההתרחשות במהלך המשפט. כך למשל הוא מתאר מתוך לעג ושנאה את תגובות הגוף של פרנקפורטר עצמו לנאמר במהלך הדיונים, וכן את תגובותיהם של הקהל ועורכי דינו של פרנקפורטר בדיונים השונים, ומן הצד השני הוא מתאר את פניה המסכנות של אשתו של הנרצח בהיכנסה לאולם הדיונים תוך יצירת אמפטיה מצד הקורא לצד של הנרצח, הכל בנימה אנטישמית המסיתה נגד היהודים באשר הם.

בסוף הספר מופיעים 23 תצלומים סביב המשפט, כולם מתוארים בנימה אנטישמית. ביניהם: תצלומים של פרנקפורטר עצמו והכיתוב: "כך נראה הרוצח", תצלום חדרו של גוסטלוף והכיתוב: "מבט אל חדר הרצח. וילהלם גוסטלוף עמד בין הכיסא לשולחן כשפרנקפורטר ירה את היריות מהכיסא... פרנקפורטר חש התגרות מהתמונות של היטלר ופגיון הכבוד", הצלמים מחוץ לאולם בית המשפט, השופטים, יהודים ליד האולם והכיתוב: "מעריצי פרנקפורטרים בדרך למשא ומתן", תצלום נדיר של דוד פרנקפורטר במשפט והכיתוב: "דוד פרנקפורטר תוקף את התובע, פתאום הוא "על המצב", עורך דינו של פרנקפוטר והכיתוב: "בקצה של התמונה עם ידו על פיו, עורך דינו היהודי הירשל מברן, אחד מאנשי סודו של הרוצח פרנקפורטר, מבט על הנציגים היהודים, תצלום בו נתפס פרנקפוטר מחייך והכיתוב האנטישמי: "הפסקת משא ומתן. דוד פרנקפורטר בשיחה עם נציגת הליגה היהודית העולמית... הם צוחקים משמחה, סימן שהדמעות של דוד במהלך החקירה היו הצגה". תצלום אמו ואשתו של הנרצח בתנועת מועל יד על קברו, והכיתוב: "זה מה שהרוצח עשה! אשתו ואמו של הנרצח בקבורת הלוחם...".

בסוף הספר פרסם המחבר ציטוטים מהעיתונות הגרמנית בשבח ספרו.

בעקבות ניסיונו ביצירת תעמולה אנטישמית, הטיל גבלס על המחבר את ניהול התעמולה הנאצית אשר ליוותה גם את ליל הבדולח. גם שם הוא שיווק את סיפור ההתנקשות בפום ראט כמזימה יהודית עולמית שבמסגרתה הופעל גרינשפן בתור חייל שליח היהדות הבינלאומית במטרה לערער את מצב השלום בין גרמניה וצרפת, ואף דאג לכותרות בולטות בעיתונים ברוח זו. בלילה של אותו יום מר, בשבעה בנובמבר, שלחה סוכנות הידיעות הגרמנית (ה־DNB) את הוראותיו המפורטות לתקשורת הגרמנית. בין היתר הונחו כלי התקשורת לא לבקר את הרשויות בצרפת, ואף הומלץ להם להשתמש בספריו של כמקור לחומר תעמולתי יעיל. עד היום הוא נחשב לאחד האנשים האחראים הישירים לפוגרום ליל הבדולח בשל פעילותו להצתת הבערה תרתי משמע בקרב העם הגרמני נגד העם היהודי כולו.

למרות הניסיון להפוך את דוד פרנקפורטר לשעיר לעזאזל, בתום המלחמה, ב-1 ביוני 1945, זכה הוא לחנינה ושוחרר מהכלא. הוא עלה לארץ ישראל המנדטורית באונית מעפילים עם סרטיפיקט של ידידו, ד"ר פייט וילר. בהמשך הוא עבד כפקיד הסוכנות היהודית ואחרי כן במשרד הביטחון. פרופ' מאיר שוורץ, מנהל "בית אשכנז" לחקר השואה בגרמניה, משער כי מעשהו של פרנקפורטר ברצח וילהלם גוסטלוף היה אחד הגורמים החשובים אשר גרמו לכך ששווייץ לא נכבשה על ידי הגרמנים ולא היה בה "אנשלוס", כמו באוסטריה, וכך ניצלו כנראה, כ-20,000 מיהודי שווייץ ממוות. עוד הוא משער כי ההתנקשות בגוסטלוף וחוסר התגובה שבאה בעקבותיה, היוו מקור השראה להרשל גרינשפן, כמעט שלוש שנים אחרי, לבצע את ההתנקשות שלו, התנקשות שהיוותה עילה לפוגרום ליל הבדולח. פרנקפורטר הינו מבין היהודים היחידים שחיסל נאצי בדרגה כה בכירה, שרד את המלחמה, ונותר בחיים. הוא נפטר ב-1982. על שמו קרויים רחוב בעיר פתח תקווה וגן ציבורי ברמת גן.

124 עמ'. 24 ס"מ. כתמים בכריכה. דפי הספר נקיים. מצב טוב.