תוכניה לסרט התעמולה האנטישמי 'היהודי זיס'

תוכניה לסרט התעמולה האנטישמי 'היהודי זיס'

תוכניה של חברת ההפקות "Illustrierter Film-Kurier" לסרט התעמולה האנטישמי Jud Süß - "היהודי זיס", אשר יצא בגרמניה הנאצית בשנת 1940 בבימויו של פייט הרלן, על-פי הזמנתו של שר התעמולה יוזף גבלס. אחד מסרטי התעמולה החריפים בכל הזמנים, מציג עלילה אנטישמית על פי ספרו של ליאון פויכטוונגר "היהודי זיס" אשר הותאמה לצרכי השפעה על דעת הקהל הגרמני מטעם משרד התעמולה הנאצי.

בשנת 1934 הפיק מייקל בלקון באנגליה את הסרט "היהודי זיס" (Jew Suess), בכיכובו של קונרד ויידט, כסרט שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית. סרט פרו-יהודי זה לכד את תשומת לבו של יוזף גבלס אשר האמין בכוחם של סרטי הקולנוע להשפיע על הציבור, וב-1939 ביקש ליצור סרט שיסייע לעצב את דעת הקהל כנגד היהודים לקראת גיבוש "הפתרון הסופי". גבלס יזם הפקת גרסה גרמנית שהיתה לאחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים והמפורסמים שנוצרו אי פעם. הוא ביקש מהרלן לביים את היצירה האנטישמית החריפה "היהודי זיס" על פי תסריט מאת אברהארד וולפגנג מילר, המספר את סיפורו של יוזף זיסקינד אופנהיימר, אך בהיבט המאמץ את ההשקפה הנאצית ביחס ליהודים ומשרת את תעמולת המפלגה. הרלן היה מעורב בכתיבת התסריט ולקח על עצמו את עבודת הבימוי. לגילום דמותו של זיס נבחר השחקן האוסטרי פרדיננד מריאן, גבר שאינו בעל חזות ארית טיפוסית, ושכבר רכש ניסיון בגילום תפקידי נבל על במת התיאטרון ובקולנוע. מריאן נרתע מלשמש כלי בתעמולתו של גבלס ולא חפץ בזיהוי עם דמות היהודי או עם התעמולה הנאצית, אך לבסוף נאלץ בלית ברירה להיעתר ללחציו של גבלס, בשל תשלום כספי גבוה שהוצע לו על התפקיד - סכום של חמישים אלף מארק, כפול מכל משכורת שקיבל עד כה.

הסרט מתאר את זיס, סוחר יהודי תאב בצע ומרושע המתגורר בגטו פרנקפורט. עיסוקו של זיס בהלוואה בריבית, וכדי לקדם עצמו כלכלית וחברתית הוא משתמש במניפולציות, שחיתות ושוחד. כדי להסוות עצמו, הוא מגלח את זקנו ופיאותיו ומחליף את מעילו הארוך בלבוש נוצרי. תככנותו משתלמת, לכאורה, והוא מגיע לעמדה פוליטית משפיעה בחצרו של הדוכס מווירטמברג, בה הוא ממשיך לצבור כוח וממון. הוא מצליח להסיר את הצו נגד יהודים, וחבורה שלמה מפרנקפורט מגיעה לשטוטגרט ומתחילה לעשות בה שמות, לגזול את הנוצרים ולעשוק את הכלכלה המקומית. המניפולציות התככניות של היהודי מובילות את הדוכסות אל סף מלחמת אזרחים, אך לבסוף יוצא הצדק לאור ושחיתותו של זיס נחשפת. הוא מוקע, מועמד לדין ונידון לתלייה בגרדום. בסוף הסרט האיסור על נוכחותם של יהודים בשטוטגרט מתחדש והם מגורשים, כשאבי הנערה מפציר בדורות הבאים לשמור על החוק לעד כדי למנוע מעצמם סבל רב.

הסרט נועד להמחיש את הסכנה לגרמניה דווקא מן היהודים המתבוללים, אלה הנראים ומתלבשים כגרמנים מודרניים. יהודים כאלה, המשילים מעליהם את סימני הזיהוי היהודיים ושקשה להבחין מיד בשונותם וערמומיותם, הם המסוכנים ביותר, על פי "היהודי זיס" בגרסתו הנאצית.

הסרט, שיצא אל אולמות הקולנוע בשנת 1940, היה להצלחה גדולה ונצפה על ידי 20 מיליון צופים בגרמניה ועוד כ-20 מיליון צופים ברחבי אירופה. הדימוי שנוצר בסרט, של היהודי השנוא, התככן והזומם, שימש היטב את התעמולה הנאצית בשנים אלו, והגביר אצל האוכלוסייה את רגש הדחיה והשנאה כלפי היהודים, שגם ככה היה בשיאו, בפרוץ המלחמה. הצלחתו הייתה רבה לאין שיעור מזו של הסרט "היהודי הנצחי" שיצא באותה עת, ביומרה של סרט דוקומנטרי המציג באופן בוטה את היהודים כעכברושים וכטפילים מזיקים, מלוכלכים ומכוערים.

[8] עמודים. 30 ס"מ. קרעים קלים. מצב טוב.