"ה' יחזקני ויאמצני ויחזרני לתורתו ולעבודתו הקדושה לקנות שלמות נפשי בשארית ימי חלדי" - מכתב מרטיט מאת הגאון האדר"ת

"ה' יחזקני ויאמצני ויחזרני לתורתו ולעבודתו הקדושה לקנות שלמות נפשי בשארית ימי חלדי" - מכתב מרטיט מאת הגאון האדר"ת

מכתב מרטיט בכתב ידו וחתימתו של הגאון האדר"ת  - נייר מכתבים רשמי מזמן כהונתו כ"רב לעדת אשכנזים פרושים" בירושלם בסוף ימיו.

במכתבו אשר נשלח ל"ידיד ליבאי רחימא דנפשי חכימא דיהודאי הגאון הגדול חריף ובקי בכל חדרי תורה מחו' כש"ת צבי האשוואלק הכהן הגדול מאחיו הגאון אב"ד פינסק", מאריך הגאון בענייני כספים שהיו מונחים תחת ידו לצורכי קבורת זקנתו של הסופר רבי יוסף מאיר, וכן בדבר חפצים של בני המשפחה שנותרו אצלו, כמו"כ מתייחס הגאון במכתבו לחלקת קרקע שקנתה סבתם מרבי חיים הירשנזון [מו"ל העתון 'המסדרונה'], ומודיעו שכבר כמה שנים שעזב את ירושלים והינו מתגורר באיסנטבול "ובקושי עלתה לי להשיג האדרעס שלו". לקראת סוף המכתב כותב הגאון אודות טרדותיו הרבות: "והנני לבשר להדר"ג שיח' משלומי ב"ה תוך עמי אנכי יושב בשלוה והשקט, אך זקנה וחולשה קפצה עלי מאוד ל"ע [לא עלינו], ד' יחזקני ויאמצני ויחזרני לתורתו ולעבודתו הקדושה לקנות שלמות נפשי בשארית ימי חלדי", ומתנצל על כי עבודת הציבור לא מפנה לו זמן להשתעשע עמו בדברי תורה, ועוד עניינים. בסוף המכתב מספר שורות בכתב ידו של ר' מתתיהו בענין המדובר אודות היורשים.

הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים [האדר"ת, תר"ג - תרס"ה 1843-1905], רבן ומאורן של ישראל. שימש רב בערים פוניבז' ומיר שבליטא ובסוף ימיו רבה של ירושלים. חותנו של רבי אברהם יצחק הכהן קוק. נולד בפיקלין שבליטא, גאון אדיר וצדיק שכבר בילדותו ניכרו בו כשרונותיו הברוכים. כבר בגיל 13 עד 15 חיבר עם אחיו-תאומו את החיבור "שבת אחים" על כללי הש"ס, ובהיותו בגיל 16, בשנת תר"ך, עברה המשפחה לעיר ראגולה שבמרכז ליטא, שם החל האדר"ת בכתיבת חידושים על הרמב"ם בשם "מעשי למלך". בהמשך למד בקלויז בפוניבז', והעיד על עצמו: "חזרתי על כל הש"ס במרוצה וזכרוני קלט בעה"י את הכל".

בשנת תרמ"ו התחתנה בתו, אלטה בת-שבע, עם רבי אברהם יצחק הכהן קוק. (היא נפטרה כעבור שלוש שנים והרב קוק נשא תחתיה את רייזא רבקה, בת אחיו של האדר"ת, הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים). לאחר 18 שנות רבנות בפוניבז', נעתר האדר"ת בל"ג בעומר ה'תרנ"ג לתושבי מיר לקבל את רבנות עיירתם. לאחר ששימש שבע שנים כרב במיר נקרא על ידי רבי שמואל סלנט, שהיה כבר מבוגר מאוד וראייתו נחלשה, לשמש כעוזרו ברבנות ירושלים, על מנת שימלא את מקומו לאחר פטירתו. האדר"ת עלה לארץ בשנת תרס"א [1901], אולם נפטר כעבור ארבע שנים, עוד בחייו של הרב סלנט, בג' באדר א' תרס"ה.

במשך כמה עשרות שנים נהג ללכת במהלך היום עם תפילין קטנות. חיבר את החיבור האוטוביוגרפי "נפש דוד" על הנהגותיו ואורחות חייו, שם מתגלה הקפדתו העצומה על פרטים קטנים. הוא מספר כי בליל הסדר היה מתרגש מאוד בפסקה "והיא שעמדה" ופורץ בבכי גדול על הייסורים שעברו עם ישראל ועל החסדים שגמל הקב"ה עם עם ישראל, "עד שבושתי מבני ביתי". בהיותו בירושלים, כשגר מול מקום המקדש, התבטא: 'הם חשבו לעשות לי טובה ולהאריך ימי, אך זה רק מקצר את ימי, כי בכל פעם שאני רואה את מקום המקדש חרב אינני יכול לעצור בעצמי'. לגודל הערכתו בעיני הראי"ה קוק חיבר לזכרו את הספר 'אדר יקר' לאחר פטירתו.

[4] עמ'. נייר מכתבים רשמי של האדר"ת מזמן רבנותו בירושלם. מצב טוב מאד.