ספר "נימוקי מלב"ם", ירושלים - תש"ז. הקדשת המחבר הגאון רבי משה אריה לייב שפירא, ראש ישיבת 'תורת אמת' בירושלים.

ספר "נימוקי מלב"ם", ירושלים - תש"ז. הקדשת המחבר הגאון רבי משה אריה לייב שפירא, ראש ישיבת 'תורת אמת' בירושלים.

ספר "נימוקי מלב"ם" ירושלים, תש"ז.

להגאון רבי משה אריה לייב שפירא, ראש ישיבת 'תורת אמת' דליובאוויטש בירושלים.

"שיעורים בהלכה בביאורי סוגיות הש"ס והפוסקים שהגדתי לפני התלמידים בהיכל הישיבה הק'..... מיסוד כבוד קדושת אדמו"ר הגאון האלוקי הרש"ב מליובאוויטש זי"ע בנשיאות בנו כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש" [הריי"צ].

הקדשה בכתב ידו של המחבר: "הנני מגיש בזה את ספרי לכבוד ידידי הגאון הגדול מו"ה מאיר סטולביץ שליט"א, בהוקרה מאת המחבר" וחתימת ידו.

הספר אינו מופיע באוצר החכמה.

רבי משה אריה לייב שפירא (תרמ"ט, תשל"ב). נולד לאביו הרב מאיר בנימין שפירא, ולאימו מרת גינעשא (בתו של הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המכונה 'בכור אזולאי' מצאצאי החיד"א). בצעירותו למד בישיבת עץ חיים והיה מראשוני תלמידי ישיבת 'תורת אמת' שנוסדה אז בחברון. כן נמנה עם מלוויו של האדמו"ר הריי"צ מחב"ד בביקורו בארץ ישראל בשנת תרפ"ט (1929).

בשנת תש"א (1941) התמנה לכהן כראש ישיבת תורת אמת בירושלים, ושימש בתפקיד זה שנים רבות. כמו כן שימש כרב ומו"ץ בשכונת בית ישראל. היה מעורכי כתב העת התורני "אהל תורה", יחד עם עמיתיו הרב גרשון לפידות, הרב שמשון אהרן פולונסקי ועוד. בשנת תשי"ז זכה בפרס הרב קוק על ספרו "טבעות זהב". מתלמידיו: הרב שמואל אלעזר היילפרין, ממלא מקומו בראשות ישיבת תורת אמת חב"ד בירושלים וברבנות בשכונת בית ישראל. חתניו הם: הרב שמעון יוז'וק, והרב פנחס יוסף רבינוביץ, בנו של הרב מנחם נחום רבינוביץ, מחבר הספר 'מחשבת נחום' ואב"ד בחיפה.

רבי מאיר סטולביץ (תר"ל-1870 -- תש"ט-1949) רבה של חסלביץ שבבלארוס ולאחר עלותו לארץ ישראל כיהן כרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים. נולד באיישישוק לאביו הרב אברהם סטולביץ.למד בווילנה ולאחר נישואיו היה תלמיד הרב אלכסנדר משה לפידות בעיר ראסיין אצלו למד תשע שנים. נישא למרת רחל לאה בת הרב שמואל ויינר מראסיין ונולד להם בן אחד (אשתו נפטרה בערך בשנת תרע"ב). בתחילת דרכו ברבנות כיהן כרבה של גירטיגלה, בתפקיד זה החזיק כ-15 שנה. באותן שנים חיבר את החלק הראשון של ספרו "מבית מאיר". בהמשך נתמנה לרב בקפצווא שבפלך סובאלק, אולם כעבור כחצי שנה, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נאלץ לברוח מעירו, נדד באוקראינה ואף בה כיהן ברבנות. לאחר מלחמת העולם הראשונה מונה לרב בעיר שביז שבמחוז ויטבסק. לאחר כשש שנים החל לשמש ברבנות העיר חסלביץ. בקיץ שנת תרפ"ט נישא בשנית למרת חיה גיטל, בתו של הרב יצחק יוספזון מהעיר איווה שבפלך ווילנה. מאחר והשלטונות הרוסים הערימו קשיים וצרות על מורי הוראה בארצו, החל משנת תר"ץ החל במאמצים לעלות לאר"י. בשנת תרצ"ב (1932) עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו בסיועו של הראי"ה קוק, בשנת תרצ"ד נתמנה לרבה של שכונת זיכרון משה בירושלים, וכעבור מספר שנים נתמנה ליו"ר אגודת הרבנים ומורי הוראה בעיר. היה מראשי 'התאחדות הרבנים פליטי רוסיא ושאר ארצות'. בשנת תרצ"ח הוציא לאור בירושלים את החלק השני של ספרו "מבית מאיר". מספריו: סדרת שו"ת "מבית מאיר", הכוללת שלושה כרכים.

חתימת רבי חיים יוסף יעקבוביץ'

רבי חיים יוסף יעקבוביץ'. בן הרה"ח רבי יצחק מאיר יעקבוביץ' מאמסטוב, גאון עצום, מתלמידי האדמו"ר רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זיע"א, מרביץ תורה בפרנקפורט, רב בית הכנסת חורב בשכונת רחביה, וממייסדי וראשי ישיבת קול תורה בירושלים.

ומספרי בנו מרן הגאון רבי יצחק יחיאל יעקבוביץ', רבה הראשי של הרצליה במשך 66 שנה, וממקורבי מרן החזון איש

מצב מעולה.