קונטרס בענין 'קידושי שחוק', מגאוני שלזיה - עם בקשת רבינו עקיבא איגר זיע”א קונטרס בענין חמור של 'קידושי שחוק', בו נער פוחז עשה מעשה ליצנות, וקידש בשחוק נערה אחת, וכעת אביה של הנערה מבקשת להתיר בתו בלא גט. המעשה אירע בעיר מיסלאוויץ, שם נערך לאחר מכן מושב בית דין מיוחד של רבני שלושה הערים באזור, הגאון רבי מנחם מענדל כהן אב''ד ביטען (ביטום), הגאון רבי ניסן מו''צ מיסלאוויץ ואליהם הצטרף רבה של בענדין, (כפי הנראה) הוא הגאון הנודע רבי דוב בעריש הרציגער אב''ד בענדין באותם ימים. אשר החליטו יחדיו לשלוח את השאלה החמורה לגאון החריף המפורסם רבנו שלמה הכהן אב''ד צילץ -   בסוף המכתב מזכיר רבי ניסן מו”ץ ד'מיסלאוויץ, את מכתבו ששלח לרבי עקיבא איגר ובקשתו. הקונטרס שלפנינו נכתב   על יד רבי מנחם מנדל הכהן אב''ד ביטען, עם הוספות בכתב יד רבי ניסן מו''צ מיסלאוויץ. מעשה חמור של 'קידושי שחוק' להלן נצטט את פרטי המעשה המכוער שנעשה בעיר מיסלאוויץ, הכתובים במכתב '..אל הארז אשר בלבנון.. שמש שמו ינון ה''ה כבוד הרב המאה''ג מעוז ומגדול הגאון המפורסם צדיק בדרכיו כתר התורה אב בחכמה יפעת יושבי אדמה.. מו''ה שלמה כהן נ''י אב''ד ור''מ בק''ק צילץ יע''א, הן מקדם שמע שמעתי שמו הטוב וזה שנה העברה זיכני ה' לראות פני קודשו, בהיותי בצל קודשו, ומצאתי חן בעיניו... יאחז צדיק דרכו דרך הענוה במקום הגדולה שמה הצדק.. אירע מעשה בעיר מיסלאוויץ איך שבש''ק [שבשבת קודש] יצאו אנשים נערים נעורים מדעת, עם בתולות לטייל בגן אחד, וקנו שם אצל בעל הגינה פירות לאכול ולשמוח בהבליהם כדרכם, ויהיו מלוצצים והסיתו הנערים לנער אחד.. שיקדש נערה אחת.. ונער אחד הי' כבעל מסדר קידושין... ואחרי איזה שבועות נקרא נקראתי אנכי הצעיר והרב המ''צ מק' בענדין לבא למיסלאוויץ לשבת יחד עם הרב המ''צ דשמה בתורת הב''ד לשמוע ולחקור אחר גוף העובדא... ולפענ''ד הי' נראה לצדד להתיר הבתולה בלא   גט.. וכן מבואר בס'[פר] בגדי כהונה מחברת אביו הגאון זצלה''ה.. ולהיות שאבי הבתולה הוא איש כשר וישר ורוצה לשדך בתו ואנחנו [מ]צווים עליו שלא להשיא בתו עדיין עד יביא תשובה, מגדול הדור שמנו מבטחים על צדקתו וענוותנותו יקח מועד בחינה להשיב... דברי הצעיר הכותב ידידו ואוהבו שוחר טובו דורש שלומו כל הימים מנחם מענדל כהן רב ומו''צ בק''ק ביטען..''.   בקשת רבי עקיבא איגר ויקר סהדותא אל מכתב זה מצטרף כאמור המו”ץ ד'מיסלאוויטץ, מרבני העיר ששם קרה המעשה המכוער, ומסביר למה הוא עצמו לא כתב את השאלה לרבי שלמה ''..זה שמנעתי עצמי מלכתוב שאלה זאת, כי ירא יראתי לגשת אל אמ''ו במכתבי היות שזה ימים לא כבר.. אשר העמסתי עליו את שאלת האשה שאמרה טמאה אני, וידעתי שרבו עליו טרדות הצבור בהוראה או''ה וד''מ [אבן העזר ודיני ממונות], וגם להגאון פוזנא [רבי עקיבא איגר] לא רציתי לטרוח ובפרט אחר שציווה עליו אמ''ו לשלוח את השאלה הנ''ל לפוזנא ועשית[י] כאשר ציווני, ושלחתי את השאלה ותשובת הרמה לגאון הנ''ל.. ומסיק לאיסורא [ראה תשובתו רבי עקיבא איגר המדוברת לרבי ניסן בשו''ת רעק''א, קמא סי' פ''ח].. וביקש [רבי עקיבא איגר] במכתבו שלא להטריח יותר בדברים כאלה היות כי עצמו עליו הטרדות משערות ראשו, ואמרתי.. אל מי מקדושים אפנה והשיבני שהוא יכתוב אל אדוני .. ונא אל יחר בעיני אמ''ו וישבני .. הלכה למעשה.. כ''ד הכותב ניסן ווייסל.. מ''ץ מיסלאוויץ. – לפנינו עדות כתובה על כך שרבי עקיבא איגר סמך דעתו על רבנו שלמה הכהן אב''ד צילץ להלכה ולמעשה בענין חמור שנבוכו בו גדולי הדור!   כותב המכתב הגאון רבי מנחם מנדל ב''ר יוסף הכהן אב''ד ביטען (תקל''ג - תקפ''ט), היה ממייסדי הקהילה היהודית וראב''ד העיר ביטען (בייטום), מהערים החשובות במחוז אופולה בחבל שלזיה הגרמנית. בשנת תע''ג הוציא הקיסר שארל השישי את כתב הסובלנות בעד היהודים המתיר להם לגור בעיירות חבל שלזיה, מאז צו זה התגוררו בביטען יהודים בודדים, לפי הרישומים הרשמיים רבנו הוכתר לרב העיר בשנת תקע''ג כשקהילתו מונה אז למעלה ממאה וחמישים נפש, כשנה לאחר פטירתו נספרו במרשם האוכלוסין כמה מאות יהודים. למעשה כנראה שרבנו היה מנהיג את הקהילה כעשור קודם לכן (בחיי רבה הראשון של בייטען, הגאון רבי משה ישראל פרוינד), שכן נמצא שטר 'תנאים' בחתימתו כבר משנת תקס''ג (ראה קדם, מכירה 37 פריט 20). לאחר פטירת רבנו בשנת תקפ''ט הוכתר הגאון רבי ישראל דייטש תלמיד 'החתם סופר' על מקומו. רבנו הינו מגאוני חבל שלזיה אשר הייתה מעוז לגאוני עולם בשנים ההם, ביניהם רבי עקיבא איגר, רבי אברהם טיקטין בעל 'פתח הבית', ורבי שלמה הכהן אב''ד צילץ ועוד. רבנו היה בידידות עם חכמי דורו, והתכתב בהלכה עם הגר''ש הכהן אב''ד צילץ, עוד ראה 'תשלום דמי קדימה' של רבנו כאב''ד ביטום, לספר 'היד החזקה' לרבי יהודה לייב קאלישר (בערסלויא תק''פ). קונטרס הלכתי מיוחד, נדיר והיסטורי! 2 דף, 4 עמ' כתובים, מצב טוב מאוד, מעט בלאי זעיר ושפשופים קלים במקומות בודדים, נקב קל, דפים עבים.